יש רגעים בחיים שבהם הזמן עוצר מלכת. כשאדם קובר את היקר לו מכל, כל עולמו מתמוטט. המסורת היהודית שלנו הבינה את שברון הלב הזה, וקבעו את ימי ה"שבעה": שבוע ימים של עצירה, של נשימה, של חיבוק הקהילה והמשפחה.
בספר איוב מסופר על רעיו שישבו עמו שבעה ימים ושבעת לילות, “ואין דובר אליו דבר, כי ראו כי גדל הכאב מאוד”. לפעמים הנחמה האמיתית איננה במילים, אלא בעצם האפשרות להתמסר לאבל, ולתת זמן לחיבוק ולשקט.
חז"ל לימדו אותנו: “מה הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים - אף אתה נחם אבלים” (סוטה יד). מצוות ניחום אבלים היא יסוד של גמילות חסדים, של ערבות הדדית. במגילת קהלת נאמר: “טוב ללכת אל בית אבל... והחי יתן אל לבו” - כולנו נדרשים לשאת באחריות מוסרית לחברינו ברגעי השבר.
לפני שנים רבות המדינה הכירה בכך שלכלל העובדים השכירים יש את הזכות לשבת "שבעה" וזו מובטחת להם בתשלום, כדי שלא ידאגו לצרכי הפרנסה. אך דווקא העצמאיים - אותם בעלי עסקים קטנים, פרילנסרים, אנשים שבונים בעשר אצבעות את פרנסתם - נותרים מופקרים. ביום שבו הם צריכים שקט נפשי, הם נאלצים גם לדאוג במקביל האם העסק ישרוד.
פורום העצמאיים מבית ההסתדרות קורא לתקן את העוול: להעניק שוויון זכויות גם לציבור העצמאיים, ולקבל דמי אבלות על ידי הביטוח הלאומי. זוהי לא רק דרישה כלכלית, אלא ערכית־יהודית, מצווה של חסד ושל “ואהבת לרעך כמוך” בעבור יותר ממיליון ישראלים, מכל הזרמים והגוונים. המהלך של פורום העצמאיים משתלב עם הדרישה לאשר תשלום דמי אשפוז, שיעניק לעצמאיים ביטחון תעסוקתי גם בעת מצוקה רפואית.
כל מה שעומד בדרך לאישור התיקון הזה הוא החלטה אחת של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. בידו להפוך את הרגע הזה להזדמנות - להראות שהוא שר קשוב, שמגלה רגש ואמפתיה, ושמביא לידי ביטוי את הערכים היהודיים שעליהם גדלנו. אסור להישאר אטומים, בהחלטה אחת אתה יכול לקנות את עולמך.
הכותב הוא מנכ"ל פורום העצמאיים מבית ההסתדרות