אפרת מור, אמו של איתן החטוף בעזה, סיפרה על תחושותיה המורכבות ועל ממד הזמן המשתנה כאשר ממתינים לשובו של הבן כשנתיים ימים.
הזמנים, היא אומרת, מתבלבלים וציוני דרך בלוח הזמנים מקבלים משמעות מיוחדת, ובהם רגעי הדלקת נרות בערב שבת, חגים ואירועים משפחתיים. "זה מקבל ממד אחר ומשמעות אחרת. לומדים להכיל את הגם וגם, שמחה עם חוסר, הודיה וכאב, דברים שלא ידענו שהלב יכול להכיל".
"לקח לי זמן להרשות לעצמי כאילו להמשיך בחיים, אבל זה רק כאילו", היא משיבה לשאלה אם אינה נבהלת לגלות שהיא ממשיכה בחייה למרות הכול. "זו בחירה אם לשקוע או לצמוח. בהתחלה היו לי יסורי מצפון על דברים שאני עושה, היום אני אומרת לעצמי שאיתן היה רוצה שאעשה את זה כי הוא צריך לחזור למשפחה חזקה יציבה עם חוסן. ברור לי שהוא היה אומר לי, תמשיכי".
על העמידה שלה ושל בעלה, צביקה, מול עמדות שונות משלהם, אומרת אפרת כי אינה מתחרטת ואין בה רגעים בהם היא חושבת שאולי דרכה מוטעית, אך "זה מורכב. קשה לקרוא תגובות של אנשים. אנחנו לא חייבים להסכים אבל אנחנו חייבים לכבד", היא אומרת ומספרת כי יש גם מפגשים אחרים. היא פוגשת אמהות של חטופים שחושבות אחרת ממנה אך יחד הן מצליחות לדבר על המשותף ויש הרבה כזה.
"אני מוצאת את עצמי קרובה אליהן בהתמודדות. אנחנו חוות את אותם דברים, אותן התמודדויות גם אם באנו ממקומות שונים ואני בוחרת להתמקד בזה ולשים מסננות למה שאני שומעת וקוראת", היא אומרת ומביעה תודה על כוחו של בעלה לעמוד מול החיצים שרובם מופנים אליו. "אני בוחרת שלא לתת לזה את הדגש".
האם אפשר לסלוח על התבטאויות קשות שהם כהורים לחטוף סופגים? "אפשר להסתכל בעין טובה ולרחם עליהם. אני בטוחה שאם הם יבואו אלינו הביתה לשיחה בארבע עיניים ויראו משפחה נורמטיבית שמתגעגעת לבן שלה ואוהבת אותו ונושמת בכל רגע את הגעגועים והכיסופים אליו, הם יגלו משהו אחר ממה שהם מדמיינים ואני מזמינה אותם לבוא".
ועל מה היא סבורה שיש לומר 'אשמנו'? אפרת משיבה: "על כך שלא ידענו ליחצן את עצמנו כמו שצריך. אנחנו רגילים להתנצל והגיע הזמן לשאת את הדגל בגאון, לא לפחד ולומר את מה שיש לנו לומר".
עוד מספרת אפרת על הפיוט 'אמת מה נהדר' שאותו היא אוהבת מתוך מחזור התפילה של יום כיפור וכיצד כאשר פתחה את מחזור התפילה באופן אקראי בפיוט זה ובמילים 'בלי פגע' דימיינה את השבויים יוצאים מהמנהרות עם אור גדול ובעוצמה גדולה ומביאים איתם אור גדול לעם ישראל כולו. "אני מאחלת לכולנו שהם יביאו איתם את החיבור בינינו לבין עצמנו", אמרה והביעה את תקוותה וביטחונה באמונה שמחזיקה את איתן, בנה, גם בשבי החמאס, אמונה שאיתה הוא מחזק גם את האחרים שנמצאים איתו, כפי ששמעו היא וצביקה מחטוף שהיה לצידו.