יש משהו שהבנתי על מערכות יחסים זוגיות. והדבר הזה רלוונטי בדיוק לרגע הזה בשנה.
האמת, היה לי קשה להיפגש עם בנות שנשמעות יותר מדי 'מושלמות'. כאלו שאין להן כביכול שום נקודת חולשה, בנות שלא מצליחות לספר על נקודת כאב בגילוי לב. הרגשתי שזה לא היה אמיתי. זה היה מצועצע, ואלו גם הקשרים שנגמרו הכי מהר.
החכמה בלהיפגש זה לא להראות שהכל תמיד בסדר אצלי. אנשים מעריכים דווקא כאלו שרואים אצלם מורכבות בחיים, התמודדות. אין עניין להצמיד את הקלפים לחזה ולשחק אותה בטוח. היופי בדייט מוצלח הוא לדעת להביא את עצמך באמת - לחשוף נקודות, להיות מוכן להיפגע, להראות מי אתה מאחורי הקלפים.
מי שלא מביא את עצמו לעולם לא יוכל ליצור הדדיות. וממילא - לעולם לא יוכל ליצור קשר אמיתי.
הסיכון שבפגיעות
כן, זה יכול להיות מאוד כואב. כשחושפים את נקודות החולשה, מגלים הכל לצד השני, ובסוף הקשר נחתך - זה לעיתים פוגע. אבל זה חלק מהתהליך.
אז ערב כיפור זה הזמן. נפגעת ממישהו? זה הזמן לסלוח, לשחרר, להבין שאולי גם הוא הביא את עצמו כמו שידע. פגעת במישהו? זה הזמן לשלוח וואטסאפ ולבקש סליחה, לתקן מה שאפשר לתקן.
בזמנו, קיבלתי על עצמי בתקופת הדייטים, שתמיד בסוף כל קשר הייתי מבקש סליחה. גם אם זה היה קצר, וגם אם שום דבר לא נאמר שם בצורה בעייתית. פשוט ביקשתי סליחה: "אם אולי פגעתי בדרך... אם אולי לא הבנתי משהו נכון... אם יש משהו שכואב לך..."
זה עשה לי משהו בפנים. ידעתי שהשארתי את הקשר הזה מאחוריי. ככה זה לא רודף אותי. ככה אין עלי קפידה בשום צורה.
אבל מי שלא עושה את זה, ומרגיש שהוא סוחב קשר כלשהו בגלל איזה משפט, או סיטואציה בעייתית - זה הזמן. פשוט שלחו הודעה, והמהדרין - אפילו שיחת טלפון, ובקשו סליחה אם הרגשתם שפגעתם בצד השני.
קשרים אמיתיים זה מה שעושה את העניין בחיים. וקשרים אמיתיים נבנים כשאנחנו מוכנים להיפגע, וכשאנחנו מוכנים לסלוח, וכשאנחנו מוכנים להביא את עצמנו באמת.
אז אם יש לכם מישהו ששווה הודעה - זה בול הזמן.
גמר חתימה טובה לכולכם, ושנזכה השנה להיות אמיצים יותר להביא את עצמנו.
צוריאל גביזון הוא המייסד של פרויקט 252.
עוד לא חברים בפרויקט 252?הצטרפו עכשיו מכאן >>