ערב כניסתו לרצועה, גלעד שלנו, לוחם סיירת גבעתי, החליט על דעת עצמו להקליט הודעה, אותה שלח לחברו הטוב. "אם יקרה לי משהו, שלח את ההודעה להורים שלי".
את ההודעה קבלנו כשלושה שבועות לאחר שגלעד נהרג בהתקלות עם מחבלים.
יחד עם חפציו האישיים קבלנו את הנייד, ובתוכו הודעה מוקלטת, כאשר עיקרה מובא לפניכם :
"אבא ואמא יקרים, משפחה אהובה, הקלטתי את ההודעה הזאתי לפני האיסוף של כל הטלפונים ושל כל הדברים בשביל שאוכל להגיד כמה דברים אחרונים ולסכם, אם יקרה לי משהו במהלך המלחמה.
דבר ראשון, אוהב אתכם בלי סוף.... באמת זה לא ברור מאליו. כל דקה ודקה. בנוסף אני רוצה לבקש סליחה על כל דבר שגרמתי. אם מישהו עצבני עלי כועס עלי או מרגיש שאני התחייבתי לעשות בשבילו משהו ולא ביצעתי אותו - אני מבקש סליחה גמורה, ואם אני איכשהו מרגיש כלפי מישהו איזשהו כעס כלפי מישהו שידע שאני מוחל לו מחילה גמורה לגמרי, אין לו שום איזשהו תחושות כלפיו, כלום, אני מוחל לכולם והכל.
הבקשות שלי הן: להיקבר בשילה, וכל מה שהחסכונות שהיו לי שיגיעו נטו ללימוד תורה וישוב ארץ ישראל, להאדיר את זה בעולם. באמת, זה הדבר הכי חשוב שיש בעולם.
אוהב אתכם בצורה לא ברורה מאליו. סליחה על אי פעם צער הורים, כל דבר שעשיתי, צער משפחה, חברים, באמת אני מצטער מעומק עומק הלב. אוהב אתכם ממש, כל אחד ואחד, סליחה שהלכתי כל כך מוקדם..."
יש משהו מצמרר וקדוש בדבריו של גלעדוש, דווקא בשעות שלפני סכנה גדולה, לפני כניסה למלחמה, הוא פותח את ליבו. במקום לדבר על פחד או חשש, הוא בוחר לדבר על אהבה, על סליחה, ועל מחילה גמורה לכל מי שאי פעם פגע בו. זהו רגע שמלמד אותנו מהו לב נקי באמת.
בימים אלו, של עשרת ימי תשובה, כאשר מסביב יהום הסער, ובלב כולנו תפילה בוערת לנצחון המלחמה והחזרת השבויים והחיילים הביתה. ישנם כוחות ורצונות אדירים, שמובילים להתנגשות, אלימות וכאב בין אדם לחברו.
גלעד, באותם רגעים לא היה בבית הכנסת, לא עטוף בטלית, לא עם מחזור ביד , ובכל זאת הוא חי את רוח יום הכיפורים במלואה. הוא הראה לנו מהי קדושה טבעית של יהודי: לפנות רגע לפני המלחמה, לפני הלא-נודע, ולהפוך את לב האבן ללב אדם.
ביום הכיפורים הקרוב, כשהלבבות פתוחים, בואו נישא את מילותיו של גלעד בתוכנו , ונחליט גם אנחנו לבחור באהבה, בסליחה, ובאחדות, כדי להבטיח עתיד טוב יותר לכולנו.
יעקב ניצן שכל את בנו גלעד שנפל במהלך המלחמה בצפון רצועת עזה