מאחורי כל כוח לוחם המתמרן בעומק שטח האויב, פועלת מערכת שלמה, שקטה ונסתרת מן העין, שמטרתה אחת: להבטיח כי כל חייל שיזדקק לסיוע רפואי יקבל אותו במהירות וביעילות המרביות.
סג"ם נ', קצינת חמ"ל רפואה, מתארת כיצד פועל המערך הזה בימי המלחמה. "מטרתנו העיקרית היא בעצם לתמוך את כל הלחימה בהיבט הרפואה, בשגרה ובחירום. אני מנהלת את תא הרפואה של החטיבה שמאויש לרוב על ידי מילואימניקים שנמצאים כאן מהשבעה באוקטובר במשמרות. המקום מאויש 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, ובכל פעם שאנחנו שומעים דיווח על אירוע או על חשד לאירוע, החמ"ל שלנו מתעורר ומקפיץ את כל הכוחות הרלוונטיים לפינוי, בין אם זה מסוק, בין אם זה אמבולנס שיפנה אותו מהגזרה לבית חולים".
אחד העקרונות המקודשים ברפואת החירום הוא "שעת הזהב" - פרק הזמן הקריטי מרגע הפציעה, שבו טיפול רפואי נכון יכול להגדיל משמעותית את סיכויי ההישרדות.
עיקרון זה מציב בפני הצוותים הרפואיים בשטח דילמה מתמדת: מחד, הרצון לפנות את הפצוע במהירות האפשרית לבית חולים, שם נמצאים מיטב הציוד והמומחים. מאידך, ההכרה כי לעיתים, פעולות מצילות חיים שיבוצעו בשטח, תחת אש ובתנאים קשים, הן אלו שיאפשרו לפצוע לשרוד את הפינוי עצמו.
סג"ם נ' מסבירה את האיזון העדין הזה. "חיל הרפואה עושה מחקרים רבים ויש שני פרמטרים שאנחנו מסתכלים עליהם כשיש איזשהו פצוע בפנים. יש את היבט הפינוי המהיר ויש את היבט הטיפול. כמובן שהמקום הכי טוב ביותר לפצוע זה בית חולים. אבל יש זמנים שהרופא, הפראמדיק או החובש בשטח, יודע שאם הוא כרגע לא שם את החסם עורקים על הרגל של הפצוע, אז כנראה הוא לא ישרוד עד שיגיע לבית חולים.זה מעין ציר כזה שצריך לעבוד בו ושעונה על השאלה 'במה אני יכול לטפל בזמן המינימלי, כדי שהפצוע שאני מביא לבית חולים ישרוד במהלך הפינוי'".
לדבריה "גם לפני מלחמת חרבות ברזל וגם תוך כדי, עלו על כל מיני שיטות וטכניקות שבעצם ייעלו את הטיפול ואת הפינוי הרפואי. ואנחנו מתעדכנים עם זה תוך כדי ומנסים להכניס הרגלים חדשים". השיפורים הללו באים לידי ביטוי בכל היבט של שרשרת הטיפול: החל מציוד רפואי מתקדם יותר הנמצא בתרמילי החובשים, דרך פרוטוקולים חדשים לטיפול בפציעות ספציפיות, וכלה בשיטות פינוי מתוחכמות המקצרות את זמני ההגעה לבית החולים.
העדות המרגשת והעוצמתית ביותר להצלחת המערך הרפואי היא סיפוריהם של הלוחמים שנפצעו, טופלו, החלימו וחזרו אל חבריהם ביחידות הלוחמות. "יש לנו אלפי סיפורים. יש מ"פים שנפצעו וחזרו לתפקד, יש קצינים מרמת המ"מ עד רמת הסמג"ד שחוזרים לשרת בחטיבה אחרי פציעה. החטיבה דואגת לקשר עם הפצועים ואנחנו כל הזמן שומרים על קשר בהיבט הרפואי".
במקביל למאמץ החירום האינטנסיבי, המערכת אינה מזניחה לרגע את הטיפול השוטף בלוחמים, מתוך הבנה כי חוסנו של הכוח הלוחם תלוי גם בבריאותו היומיומית. "מערך השגרה גם בחטיבה פועל בצורה מופלאה. בכל פעם שיש התרעננות, הלוחמים מקבלים תמיכה של רופאי עור, פיזיותרפיסטים וכל מה שהם זקוקים לו - החל מבעיות אורתופדיות הנובעות מהמאמץ הפיזי וכלה בטיפולים ייעודיים, כדי שיוכלו להמשיך ולבצע את משימותיהם בבטחה ובבריאות מרבית".