ערב יום הכיפורים ובצל הזיכרון הלאומי של טבח שמחת תורה והמלחמה שבה נפלו שני בניו, ישי ונועם ז"ל, יוצא הרב שמואל סלוטקי עם בקריאה לתיקון חברתי מקיף.
בשיחה עם ערוץ 7 מציב הרב סלוטקי את נושא ה"תשובה הציבורית" בראש סדר היום הרוחני של עם ישראל, ומכריז כי "יהדות בהסכמה" אינה פשרה, אלא תנאי הכרחי לקיומה של המדינה.
""ביום הכיפורים הזה אני באופן אישי ואני קורא לכולם לעסוק בפן של התשובה הציבורית, איפה אנחנו יכולים וצריכים לתקן כדי שנהיה פה ביחד. בשנה הזו חובה על כולנו להתמקד בנושא הזה. אם לא נתקן את החברה הישראלית בצורה שתאפשר לנו חיים משותפים במדינת ישראל, לא נצליח לחיות פה בכלל. זו המשימה וחובה על כולנו לפעול ולא להישאר פאסיביים. לצאת מאזור הנוחות ולראות כיצד אנחנו פועלים לחיזוק החברה הישראלית", הוא אומר.
הרב סלוטקי מצביע על תופעה רחבה של התחזקות הזהות היהודית בישראל ובעולם כזרז לאפשרות לשינוי. הוא רואה "שינוי דרמטי בזהות היהודית בעולם היהודי כולו, ובארץ ישראל בפרט. אנשים מתחברים לשורשים היהודים, לערכים, למסורת". הוא מדגיש כי כי אין מדובר רק ב"פרקטיקה של קיום המצוות", אלא בחיבור לזהות היהודית.
"רואים את זה אצל פדויי השבי שחוזרים, שמה שהחזיק אותם זה היהדות. לצד זאת יש גם אחוזים גדולים יותר של מתגיירים מאז השבעה באוקטובר והעלייה לישראל גוברת", מוסיף הרב סלוטקי.
אבל גם לתופעה החיובית הזו, נלווה לדבריו, אתגר משמעותי. "אם לא נבין שהזהות היהודית הזאת צריכה להיות מלווה ביחד עם הסרת הכפייה הדתית מהמרחב הציבורי, ההבנה שהיהדות צריכה לבוא מתוך בחירה ומתוך הבנה, והחיים המשותפים צריכים להיות בהסדרה ובהסכמה, נתפרק פה כחברה".
כמוביל תנועת "יהדות בהסכמה", הרב סלוטקי מתייחס לביקורת על מושג הפשרה. "היום הפשרה היא לא מילת גנאי, אלא הכרח. להבין שלא הצד שלנו, כל אחד עם הצד שלו, הוא זה שצריך לנצח, אלא עם ישראל צריך לנצח, - יחד".
כשהוא נשאל על האובדן האישי שלו והתחושה ביום הכיפורים בפרט ובחגים בכלל משיב הרב סלוטקי "זה מורכב מאוד. במיוחד בימי החגים, שהמשפחה מתכנסת, החיסרון בולט עוד יותר. למדנו כמשפחה לדעת עד כמה החיים הם שבריריים, עד כמה תוכניות שהאדם מתכנן יכולות ללכת בכיוונים אחרים. לכן האחריות שלנו לנצל את הזמן, את הרגע, ולייצר שינוי לטובה".
הרב סלוטקי מדגיש כי פעילותו היא לזכרם ולאורם של בניו. "הם התאפיינו באחדות, בערבות ההדדית, באחריות הלאומית, באחריות איש לרעהו. אחד היה מה שנקרא דתי והשני חילוני והם יצאו ביחד. זה מה שהייתי רוצה להנחיל לכל הציבור שכמה לתקווה, לאור ולהסכמה".