1. שאלת טריוויה: מפי מי מבין חמש האופציות שלהלן, השמיע את האמירה המהפכנית (בעיניים חרדיות) הבאה: "כשבן תורה משרת ביחידה חרדית, הוא מקיים את 'לא תעמוד על דם רעך' בהידור גדול וזוכה לכך שתורתו מתקיימת"?
חמש האופציות הן: א. רב חרדי; ב. רב חרד"לי; ג. רב דתי לאומי מהמיין סטרים; ד. יהודי שעל הספקטרום הדתילוני; ה. יהודי חילוני.
ברור שאמירה כזו בוודאי יכולה להישמע ללא כל קושי מפי האישים המיוצגים באופציות ב', ג' ו-ד'. אבל באותה מידה ברור, שאמירה 'כפרנית' כזו (לשיטתו הכוזבת של 'יתד נאמן'), לא ייתכן שנאמרה מפי האישים שבשני הקטבים של החברה הישראלית: לא רב חרדי ולא יהודי חילוני. זה אולי יקרה בעתיד. עכשיו זה מוקדם מדי.
2. אז הנה הפתעה: האמירה המצוטטת בראשית דברנו, באה מפי רב חרדי למהדרין, הלא הוא הרב דוד לייבל, בוגר פוניבז' והחברותא של הרב שך זצ"ל, שפעיל מאוד, 24/6, למען הכשרת בחורים חרדים צעירים לעולם המעשה, על מנת שיוכלו לפרנס עצמם - ודווקא בכבוד, לא כנהגים או סדרני מדפים בסופר אלא כהייטקיסטים בעלי הכנסה גבוהה - ואגב כך גם לתרום חלקם להצלת ישראל מיד צר כמתבקש מחובת חתן מחדרו וכלה מחופתה, באמצעות שירות חובה מלא ביחידות החרדיות למהדרין בצה"ל.
כל זאת בתנאי אחד: שכל מי שנכנס למסגרת הצבאית החרדית, ייצא ממנה חרדי כשהיה ערב התגייסותו. יעד זה, אומר הרב לייבל, ניתן להשגה אם הדרישות שלו ושל מנהיגים בולטים בציבור החילוני, ייענו ע"י צה"ל: עיגון שמירת הצרכים הדתיים בתוך פקודות מטכ"ל, לרבות אספקת מזון בכשרויות מהודרות, אי נוכחותן של נשים בסביבה, הקצאת עיתים לתפילה ולתורה וכיוצא באלה.
3. הרב לייבל, שמאחוריו מפעלים תורניים וכלכליים מרשימים (החל מהקמת כוללים שונים לאברכים בני תורה ועד שותפויות עסקיות משגשגות בעולם היהלומים), הוא המהפכן החרדי מס' 1 בזמננו. האיש נגד הזרם. התלמיד חכם (שאיש, גם לא יריביו, אינם מטילים ספק במעמדו זה), שמאתגר את ההנהגה החרדית. רבים אגב מקרב ההנהגה והעסקונה, לוחשים לאזניו שהצדק כולו איתו, ומעודדים אותו להמשיך במפעלו התורני-מוסרי, אך חוששים להתייצב בפומבי לימינו.
עשרות שנים חיכה העם היושב בציון למהפכה הבריאה שמחולל עכשיו הרב לייבל. אלמלא דמסתפינא הייתי משווה אותו לדמויות מופת מהפכניות שחוללו בעולם החרדי מהפכות נועזות: החתם סופר (שטבע את העקרון [השלילי, האנטי מודרני] 'חדש אסור מן התורה'), הרש"ר הירש ('תורה עם דרך ארץ'), החפץ חיים (תורת שמירת הלשון), הראי"ה קוק ('שבת הארץ', היחס לחלוצים ועוד), הרבי מליובאוויטש (שהפך את חב"ד למעצמה יהודית גלובלית), הרב עובדיה ועוד. למהפכה שמחולל הרב לייבל ממש לנגד עינינו, עוד תהיינה השלכות כבירות בסוגיית התערות החרדים בחברה הישראלית תוך שמירת מאפייניהם הדתיים והאידיאולוגים, ובעיקר בשירות בצה"ל (והכל כמובן מכוח ההלכה המסורה בידינו מאז משה רבינו שנזף בבני גד ובני ראובן ועד פוסקי ימינו כמו החזון איש והרב שך, שהסכימו שהכל יוצאין למלחמת מצווה להגנת ישראל').
4. ואם נצא מן ההנחה שמהפכות בעולם החרדי נולדות תוך חבלי לידה קשים מאתגרים, מחמת הקושי שבהפניית חרטומה של נושאת המטוסים החרדית ב-180 מעלות, נדע להוקיר עד היכן מגעת תרומתו של הרב לייבל לעולם החרדי ולעולם הישראלי ולשילוב הנצרך ביניהם.
לא פלא שהמהפכה של הרב לייבל מעוררת חרדות בקרב הקנאים שכל חדש נוגד בעיניהם את רוח היהדות. לא פעם ערכו הפגנות מתחת לבית הדירות שבו התגורר בבני ברק, עקרו מצלמות ביטחון וגרמו נזקים אחרים, עד שנאלץ לעקור עם משפחתו לכתובת חסויה בירושלים. אך בפועל אין הוא נרתע לא מאיומי הקנאים, ולא מהטחותיהם של מנהיגים חרדים שיוצאים נגדו בפומבי. חברי מועצת גדוה"ת הליטאית, הרבנים דב לנדו ומשה הלל הירש כינו את השקפותיו "רוח רעה וזרה", והרב מאיר צבי ברגמן תקף: "הוא מחפש איך להחריב ולהרוס את בני התורה. צריך להיזהר ממנו כמו מאש".
5. אבל הרב לייבל לא נבהל. הוא גינה בפומבי את ההסתייגות המובנית בתפיסה החרדית מן הציונות ומן המדינה. "הציונות של היום אינה של פעם. אין לה כיום כוונות לחלן את עם ישראל", אמר. ואת השירות הצבאי המתחייב מכוח ההלכה, המוסר והחוק, הישווה למגורים ב'בית המשותף של כלל ישראל', שכל דייר בו מחוייב לתרום למענו, או לספינה שאיש מיושביה אינו רשאי לקדוח בקרקעיתה בטענת 'תחתי אני קודח'.
וברוח הזמן, יש לרב לייבל אתר יו טיוב משלו, המתעד את קריאות התגר שלו על התפיסה הדרשנית שכאילו התורה מגינה ומצילה את עם ישראל, ואת התנגדותו להשתמטות הגורפת של מי שאינם מכלים זמנם בלימוד תורה.
6. מספר תומכיו נאמד במאות אלפים. יש אומרים שמשקלם מגיע לכדי 40% מהציבור החרדי, אך רובם חוששים להזדהות עימו בגלוי. על אף זאת הוא הצליח למלא את בנייני האומה בנאמניו, אנשי 'אחוות תורה': "כולם צריכים את כולם", אמר במה שהוגדר 'נאום השבטים'. "העובד צריך את האברך והאברך צריך את העובד. ואני לא מדבר מבחינה כספית אלא מבחינה ערכית. באנו להגיד לחרדים העובדים הלומדים תורה, אנחנו מעריכים אתכם! אנחנו מכבדים אתכם! חזקו ואמצו שבטי י-ה. חזקו ואמצו לומדי 'אחוות תורה'".
ובנאום אחר ב'בירת הקנאוּת' בית שמש, לא נרתע מלהטיח את האמת בפרצופם של 'הקנוֹאים': "מי שמרגיש שאין בכוחו ללמוד מבוקר עד ליל עשר שעות ביום, או שאין לו בסיס לעצמאות כלכלית לפרנסתו, או שרוצה להגשים את עצמו בעולם המעשה - מותר לו לבחור לעצמו דרך חיים אחרת. כך הוא יגשים את מה שכתב השולחן ערוך: כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עמה עוון. ואף אחד לא יכול להעז ולומר שאין זו התנהלות תורנית לכתחילה".
ולכן, מבחינתו, לימודי ליבה או ישיבה תיכונית חרדית, הם חיוניים: "חיידר ממ"ח (מוסד חינוכי מזרם הממלכתי-חרדי החדש) עם לימודי ליבה מלאים, או ישיבה עם לימודי תואר - זה לכתחילה וכך מצווה ההלכה".
7. בקיצור, יש קולות חדשים, רעננים, בתוך הציבור החרדי, וצריך רק להטות אוזן. לא כולם ממש 'שחורים' במובן הרע של מונח זה.