תנועת 'קומו', תנועת המגדירה את עצמה כ'תנועת שטח לאומית א-מפלגתית שקמה מתוך השבר של 7 באוקטובר', שקמה ביוזמת משפחות שכולות ומשפחות חטופים, מארגנת מחר בערב טקס זיכרון לטבח שמחת תורה, תחת הכותרת "יזכור עם ישראל - טקס הזיכרון הלאומי - משפחות 7 באוקטובר".
נוסח ההודעה, ותוכן האירוע, מלמדים שמדובר באירוע תלוש לחלוטין מכל הקשר יהודי. לא רק בגלל רשימת המופיעים שאין בהם שומר מצוות אחד לרפואה.
זה מתחיל מהנוסח האומר כי "טקס הזיכרון הלאומי של משפחות 7 באוקטובר יתקיים זו השנה השנייה בערב יום שלישי, 7 באוקטובר 2025, בשעה 21:30..." 'ערב יום שלישי' הוא יום שני, כמו שערב חג הוא היום שקודם לחג, כמו שערב שבת הוא היום שקודם לשבת. מי שיגיע לגני יהושע ביום שני, עשוי למצוא את המקום ריק ושומם, לבד מהפועלים שבוודאי יעמלו שם על הקמת הבמות.
בשפה העברית ללילה של אחרי היום יש הגדרה ברורה: 'מוצאי'. הלילה שאחרי שבת הוא מוצאי שבת. הלילה שאחרי חג סוכות, שבו עתיד להיערך טקס הזיכרון, הוא מוצאי חג סוכות. אם המארגנים היו דבקים בשפה העברית, מתוך דבקות ביהדות, הם היו מציינים שהאירוע ייערך במוצאי חג סוכות, וכולם היו מבינים בדיוק במה מדובר.
הנושא השני הוא הצמידות ל-7 באוקטובר. ה-7 באוקטובר הוא תאריך סתמי, חסר כל חשיבות. כיהודי במדינת ישראל, הוא לא אומר לי שום דבר. 1,200 ישראלים נרצחו, והמלחמה פרצה, לא ב-7 באוקטובר. הם נרצחו והמלחמה פרצה - בשמחת תורה, כ"ב בתשרי. זה התאריך! זה היום! וכיוון שביום חג לא יתקיימו אזכרות, מדינת ישראל, ובצדק גמור, קבעה את יום הזיכרון באופן קבוע לתאריך החל יומיים לאחר יום המתקפה, בתאריך כ"ד בתשרי. כאשר כ"ד בתשרי חל בשבת, יחול יום הזיכרון למחרת, ביום ראשון, כ"ה בתשרי.
זה היה הנוהג תמיד. את יום העצמאות מציינים בה' באייר (ואם יש בעיה בגלל שבת דוחים או מקדימים ביום או יומיים, אבל לא חוגגים ב-15 במאי). יום שחרור ירושלים לעולם ייחגג בכ"ח באייר, לא ב-7 ביוני. טקס האזכרה הראשון לחללי מלחמת יום הכיפורים התקיים בכ"ח בתשרי תשל"ה - יום השנה לתאריך הרשמי של סיום מלחמת יום הכיפורים (המלחמה בפועל נערכה עוד יום, בעיר סואץ, אבל הפסקת האש הרשמית נכנסה לתוקף בכ"ח בתשרי תשל"ד, 24 באוקטובר 1973).
ה-6 באוקטובר צויין במצרים ובסוריה (לא ברור על מה בדיוק יש להם לחגוג, בעיקר שביום החגיגה התשיעי נשיא מצרים נרצח), לא במדינת ישראל. מאז תשל"ו נערכו באופן קבוע טקסי הזיכרון הממלכתיים למלחמת יום הכיפורים, הפעם באמצעות אירגון 'יד לבנים', באחד מימי השבוע שבין יום הכיפורים לחג הסוכות.
למרות שהמונח '7 באוקטובר' חדר לעומק השיח הציבורי - בטקס הרשמי אין סיבה להתייחס לתאריך הזה. הוא חסר משמעות עבורנו. מדינת ישראל היא מדינה יהודית. ימי החופשה הרשמיים של המדינה מבוססים על חגי ישראל, שכולם מבוססים על לוח השנה העברי, שהוא לוח השנה המשמעותי עבורי - ולא רק עבורי - כיהודי במדינת ישראל. (רק החופש הגדול, למרבה הצער, נערך באופן קבוע בחודשים לועזיים, דבר שפוגם ביכולת ללמד את התלמידים על חגי תשרי, למשל, כש-1 בספטמבר נופל בשבוע שחל בו - ראש השנה).
ה-7 באוקטובר חל השנה בחג ראשון של סוכות, תאריך שאין לו שום משמעות למלחמה. נכון שבמדינה מודרנית, המחוברת לכל העולם, אי אפשר להתעלם מהלוח הגריגוריאני התקף ברוב מדינות העולם, ולכן בצד התאריך העברי נהוג לכתוב גם תאריך לועזי. (אגב, על פי החוק, מותר לכתוב המחאה, צ'ק בלע"ז, עם תאריך עברי ולא לועזי).
מכאן שאין שום שחר לדברי המארגנים, כי "טקס הזיכרון הלאומי הוא הטקס של העם. הטקס מעוצב ברגישות על ידי משפחות 7.10 והוא צפוי להיות אירוע ההנצחה המרכזי והלאומי של ישראל".
מצטער, הטקס הזה, כמו שהוא מאורגן, איננו הטקס שלי, למרות שאני בפירוש חלק מהעם. אין בו שום רגישות כלפי אנשים כמוני שהזהות היהודית חשובה להם. ואני מאד מקווה שהוא לעולם לא יהיה אירוע ההנצחה המרכזי והלאומי של ישראל.