שר העלייה והקליטה אופיר סופר חושב שמהלך של עסקה שתצא לפועל עם החמאס לא צריך לייצר אופוריה אלא בעיקר תחושה מורכבת של דריכות וזהירות.
בראיון באולפן ערוץ 7 אומר סופר כי ההתקדמות לעבר שחרור חטופים, היא הוכחה ניצחת ליעילותו של הלחץ הצבאי, שאסור להרפות ממנו כעת. "דאגה ותקווה תמיד משמשים בערבוביה, אבל התחושה הראשונית זה שהעסק זז. אמרנו להיכנס לעזה, אמרנו לחץ צבאי, ופתאום אתה רואה שהדברים האלה עובדים. ההערכות היו מאוד זהירות לגבי היכולת לשנות מצב והצלחנו".
עם זאת, סופר ממהר לסייג את האופטימיות ומדגיש את הצורך להפריד באופן מוחלט בין המאמץ ההומניטרי לשחרור החטופים לבין המטרות האסטרטגיות ארוכות הטווח של המלחמה. "בסופו של דבר צריך לזכור שיש כאן הפרדה בין עסקת החטופים לבין עתיד עזה. כשנסיים את האירוע של החטופים בעזרת השם בימים הקרובים עלינו להיות מאוד מאוד מוטרדים מעיצוב פניה של עזה".
השר אינו מקל ראש בטקטיקות המניפולטיביות של ארגון הטרור ומדגיש כי הנחת היסוד חייבת להיות תמיד שחמאס מנסה להונות את ישראל. "חמאס תמיד משחק בנו, ואנחנו צריכים לוודא שהוא לא מצליח. עלינו ללחוץ חזק ולהמשיך בכך כדי שחמאס יגיד כן לכל מה שאנחנו רוצים".
הוא רואה במהלך הצבאי את המנוע המרכזי שדוחף את ההתפתחויות, ומסכים עם עמדתו של יו"ר מפלגתו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שטען כי עצירת המתקפה היא "שגיאה קשה".
לדברי סופר האיום הצבאי חייב להישאר ממשי. "כולנו רואים שהלחץ הצבאי הוא אחד הדברים הכי משמעותיים שהזיז את הכל. צריך לדעת להחזיר אותו בדיוק כשחמאס יתחיל לנסות להתל בנו".
אל מול הטענות כי עצירת הלחימה טרם השגת כל יעדי המלחמה עלולה להפוך את קורבנם של הנופלים למיותר, השר סופר מצהיר כי מדובר בהנחה שגויה. "שינינו את פני המזרח התיכון, שינינו את המציאות בצפון, שינינו את המציאות מול איראן, שינינו את המציאות בסוריה, המציאות האסטרטגית בכלל במזרח התיכון השתנתה. המציאות היא מורכבת וקשה וחובתנו לסיים גם חמאס ולמנוע מדינה פלסטינית".
תפיסת העולם הנחרצת הזו, המדגישה את הצורך בכוח צבאי וחשדנות עמוקה כלפי כוונות האויב, אינה תיאורטית עבור השר סופר. היא נטועה עמוק בביוגרפיה האישית שלו, וצפה ועולה ביתר שאת ביום בו הוא מציין 29 שנים לפציעתו הקשה בשדה הקרב.
החיבור בין העבר להווה חד וברור עבורו. "אני מרגיש שהאתגרים לא השתנו. אני זוכר את עצמי בתור קצין צעיר יושב מול סגן הרמטכ"ל מתן וילנאי, והוא מספר לנו שפרץ השלום".
המפגש הזה עם הקונספציה שרווחה אז בצמרת הביטחונית, והתנפצותה האלימה במארב שבו נפצע, הם שהפכו לרגע מעצב בתודעתו. "זה עשה לי את ההחלטות הרבה יותר פשוטות אחר כך, כי אני הבנתי שאני חושב אחרת ממה שאחרים שנמצאים בקונספציה חושבים. האירוע הקשה ההוא צרב בי תודעה שמכריחה אותי להיות אחראי היום שלא להיתפב להנחות שגויות".
מתפקידו כשר העלייה והקליטה, סופר מזהה תופעה נוספת המעידה על שינוי תודעתי, הפעם בקרב יהדות התפוצות. הוא מצביע על זינוק דרמטי בנתוני העלייה, במיוחד משתי מדינות. "אני חושב שהשינוי הדרמטי בעלייה הוא צרפת ואנגליה".
הסיבה לכך, לטענתו, אינה רק העלייה בגילויי האנטישמיות, אלא גם תגובתן הרפה של הממשלות המקומיות. "בשתי המדינות אין מאבק חזק באנטישמיות ומנגד התמיכה שלהם במהלכים המדיניים של מדינה פלסטינית וכיוצא באלה, נותן ליהודים תחושה פחות נעימה להישאר שם".