ההסכם של עסקת החטופים וסיום המלחמה הוא הישג מדיני מדהים של ישראל ונתניהו.
על סף מפולת מדינית וכישלון יחסי בעזה הוא השכיל להשיג מטראמפ הישג מיטבי, כמעט חלומי. בתעתועיה של ההיסטוריה יצא שממשלת ימין מלא עם מנהיג גדול אחד ושני "כלבי שמירה" שנובחים ולמרבה המזל לא נושכים, מביאה את ישראל פעם אחר פעם, הישג אחר הישג, למה שהשמאל רק יכול היה לחלום. החל מנסראללה וחיזבאללה, סוריה, איראן ועכשיו קטאר וחמאס לניצחונות מפוארים ולסיום מלחמה ארוכה וקשה.
הצקצקנים מבין גדולי הפרשנים השמאלנים יגידו שזה לא הניצחון המוחלט, אבל עם קצת יושר אינטלקטואלי הוא קרוב מאוד לכזה. בכל מקרה יש לנו עדיין הפער בין ההסכם וסעיפיו לבין היישום, והיה מן הראוי שמיטב ומירב התיקשורת והכוחות בישראל יתגייסו למען המערכה, במקום ליהנות מהסדקים בהסכם שיאפשרו להם להמשיך את ההסתה והביקורת על נתניהו וממשלת בישראל.
הדבקות שלהם במחאה הסיזיפית ולא קונסטרוקטיבית להפיל את ביבי. היא פתטית. הגיע הזמן שיבינו שגם להם כדאי קודם להפיל את קטאר והחמאס. אבל כבר לפני שבודקים את המצב בשטח יש לברך על גמר טוב, שכנראה עם ישראל בורך ביום כיפור, חג שמח לסוכות, ופיתקא טבא בהושענא רבה. ובהתאמה עיסקא טבא של שחרור החטופים אשר תושלם במהירה במהלך החג או מיד לאחריו בעזרת ה'.
מסיבת העיתונאים של הנשיא טראמפ ונתניהו היתה מדהימה ובאולפנים בירושלים יבשו הפרשנים ולא הצליחו להוציא מילה. כמובן לא להחמיא לנתניהו שמא יבחר שוב, אבל גם לא לבקר את ההסכם שנראה על פניו כחלומי לישראל. רק ברק רביד מצא פער קטן ביו ניסוחי טראמפ ונתניהו, והדליף את ההתנצלות, הרפה למדי של נתניהו לקטאר. למרבה הצער מאז ועד היום הפרשנים הולכים ומתאוששים ומוצאים פערים הולכים וגוברים בין ההסכם ליישום, ומשום מה שמחים במכשלות ובאתגרים של נתניהו. חמאס שהיה בהלם מההסכם, גם הוא בסיוע קולות מישראל וקטאר, מתחיל את הסיבוב שלו בעיכובים שונים ומשונים, ינסה לטרלל ככל שיתאפשר לו ולשבש. ולאט בהדרגה ינסה לסובב הכל בחזרה לטובתו בסיוע קטאר ואולי גם שחקן החיזוק הסוני החדש, מבית האחים המוסלמים, ארדואן.
טראמפ היפראקטיבי, תזיזטי מתמיד מחמיא לצורך או שלא לצורך לכל מי שזז, והופך את הלא וההסתייגות של חמאס להסכמה. הוא מתנהל כאילו כולם סרים למרותו בלי לשים לב לסתירות ולאי התאמות. כנראה במירוץ אחרון לפרס הנובל שאולי יקבל. למרבה המזל החטופים הם מטבע אנושית חיה וקיימת, ואי אפשר למסמס אותה, או שמחזירים או שלא.
ישראל מצידה נדרשת לנשוך שפתיים ולהתאזר בסבלנות עד להשבת אחרון החטופים, ורק לאחר מכן לנהל מדיניות תקיפה להשלמת מטרותיה בהתאם לסעיפי ההסכם. פירוק החמאס מנשקו ואובדן הכוח הצבאי שלו הוא המשימה העליונה הבאה בתור, שעדיין קשה להבין כרגע איך ועל ידי מי תתבצע.
אבל הכל לאחר שחרור החטופים. אז אפשר יהיה להתנהל בשיטתיות וברוגע. ניתן לקוות שתנועות המחאה גם יירגעו. לאחר שמצו את הרפורמה המשפטית הכושלת של יריב לוין, וסחטו את המיץ האחרון של משפחות החטופים, צפוי ווקום אופוזיציוני, שסביר להניח שהוא ימהר להתמלא בתירוץ כזה או אחר. ממילא הבחירות בשער, ואז הרשות לנהל מערכת בחירות שקטה והוגנת נתונה להם. כדאי שיגמלו מההתמכרות להפגנות הנוראיות. חשוב שתהיה הבטחה שלא יתנהגו כפי שהתנהגו לאחר ניצחון הימין בבחירות הקודמות. אם הימין יתארגן היטב מחדש ישנה סבירות גבוהה שהוא ינצח שוב והשמאל יאכל את הכובע ופרי הבאושים של הפגנות המחאה המזעזעות והבלתי הולמות.
ניתן לקוות ששחרור החטופים יסייע בניקוי האווירה החברתית בתוך ישראל, והסכמים חברתיים חדשים לניהול הוויכוח הפנימי הלגיטימי וחשוב בלי לגלוש אף סף מלחמת אחים. לא אחים לנשק, אלא אחים לוויכוח, והרוב יכריע.