"אני באמת לא מבינה למה הוא לא מצליח להיות איתי כשאני מביאה את כל הפגיעות הזאת שלי? זה כל כך פוגע ומשפיל, איך שאני מביעה את הרגשות הכואבים והקשים שלי הוא מתפוגג ונעלם. הוא יכול להרים דברים כבדים, לסדר את הבית, את הגינה, להיות עם הילדים ולתת 200 אחוז בעצמו בתפעול הבית אבל כשהלב שלי נחלש, הוא לא מצליח להיות איתי", פתחה תירצה בטענה קשה כלפי ארז.
"אני רוצה לתמוך, אבל כשהיא מביעה את הרגשות שלה אני מרגיש שהיא מבקרת אותי, שהיא באה אלי בטענות קשות ואז משהו בתוכי נסגר. אני מרגיש שאני חוזר להיות ילד מול אמא שלו ושוב אני מרגיש שאני 'לא בסדר'", ענה ארז.
הגבתי לשניהם, ""אני נאלצת לאכזב אתכם אבל כל מה שהעלתם כאן זה לא סיפור פרטי שלכם. כמעט כל אחד מגיע לזוגיות כשהוא נושא איתו עמוק בפנים את הילד הפנימי שלו שמחפש כל חייו את האישורים של אבא ואמא. ילד שלמד להיות 'הטוב', 'הראוי', 'זה שמרצה'. כשהוא נכנס לקשר, בתת מודע הוא מחפש שוב את אותה תחושה מוכרת: להיות מוערך, להיות חזק ולהצליח להרשים.
כשאת תירצה, מביאה את החולשות שלך, כשאת אומרת לו שאת נפגעת ממנו, משהו בו קופא. הילד הפנימי שלו מתעורר ומחזיר אותו לאותו פחד ישן - לאכזב, לא להיות בסדר ולא להיות ראוי. במקום להתקרב, הוא נסוג כתגובת הגנה על הנפש שלו".
"אז מה? אני אמורה לא להביא את החולשות שלי אליו?", שאלה תירצה.
"חס וחלילה", עניתי. "פה מתחיל המסע החשוב של ארז, לעבור מילד לגבר. ילד מחפש אישור מבחוץ ועסוק בלרצות. גבר, לומד לעמוד מול ביקורת גם כשהיא לא נעימה ולהמשיך להשאר מחובר ללב שלך. הוא יודע להישאר שם גם כשהוא מרגיש מאוים או פגוע ולהפוך את הפחדים שלו למנוע של צמיחה וגדילה".
"תראי, אני באמת לא יודע איך לעשות את זה, כמו שתירצה אמרה, לתפעל את הבית אני אלוף ונותן מעצמי יותר מכל גבר אחר שאני מכיר אבל את העולם הזה אני לא מכיר ואני באמת מרגיש חסר אונים", אמר ארז.
"תירצה, העולם הרגשי זו שפה חדשה עבור ארז והוא צריך ממך הזמנה ברורה ועדינה, שתגידי לו: אני רוצה אותך פה, אני זקוקה לך דווקא עכשיו שתהיה איתי. הפסוק 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו' מקבל כאן משמעות חדשה. זו לא רק עזיבה פיזית של בית ההורים אלא עזיבה פנימית של הצורך הנואש באישור שלהם ובחירה להיות גבר שדבק בך גם כשקשה, גם כשארז מאותגר ומפוחד".
"אבל מה זה אומר בפועל?", שאלה תירצה.
"זה אומר שתבקשי ממנו במפורש ובלי ציפייה שינחש ותאמרי לו: אני צריכה שתשב איתי עכשיו רבע שעה, רק לשמוע ולהיות איתי. זה ייתן לו כיוון ברור בלי לצפות שהוא ינחש. הדבר הזה, יאפשר לך להעריך גם תנועות לא מדוייקות אצלו, כי עצם הניסיון שלו להישאר שם בשבילך הוא כבר צעד ענק ומשמעותי. זה אומר שתתני לו להרגיש שאת רואה את ההשתדלות שלו גם כשהיא לא מדוייקת ולא מושלמת כי זה יחזק את הבטחון שלו להמשיך ולהשתפר. זכרי תירצה, העולם הרגשי הוא חדש עבורו, אז תני לו זמן ללמוד ולהשתפר בלי ביקורות קשות. תמשיכי לשתף את הרגשות שלך, אך עשי זאת מתוך מקום של הזמנה לחיבור ולא מתוך תחושת תלונה או האשמה".
"ומה איתי? איך אני אמור לעשות את זה?", שאל ארז.
"תלמד להקשיב גם כשהלב שלך מתכווץ, תפתח שריר חדש. אל תברח מהמילים שלה ואל תביא אליה את ההתגוננות שלך, אל תנסה לפתור לה את המצוקה או להתנתק אלא תשאל את עצמך: מה אני יכול ללמוד מזה? תפתח מודעות ועירנות מתי אתה מרגיש כמו ילד שמחפש אישור והזכר לעצמך שאתה גבר שבוחר להיות שם עבורה, גם כשזה מאתגר. במקום לנסות 'לפתור' את המצוקה שלה, שאל אותה: מה את צריכה ממני עכשיו? גם אם זה מצליח לך חלקית, הכר בכך שניסית ותעריך את הצעדים הקטנים שלך. חשוב שתבין, זה לא הופך אותך לחלש אלא להפך זה מה שמחזק ובונה אותך והופך אותך להיות בן זוג נוכח ולא ילד שמחכה כל הזמן למחיאות כפיים וקבלת אישורים. חשוב שתבינו, מספיק שאחד מכם יעשה את העבודה הזו וכבר תשתנה כל הדינמיקה של הקשר.
ואם תצליחו לבחור ולעשות אותה יחד, את תירצה תביאי את ההזמנה ותהיי בהוקרה ואתה ארז תהיה אמיץ להשאר מול הקושי והכאב, אז הזוגיות שלכם הופכת מרצף של ניסיונות לרצות, למסע עמוק של צמיחה. הקשר הזוגי תעניק לך את הכח להיות גבר אמיתי ואת תירצה תקבלי בן זוג שמסוגל להיות איתך באמת גם ברגעי החולשה. זו אולי לא הדרך הקלה ביותר, אבל היא הדרך היחידה שבה זוגיות יכולה להיות מקום של תמיכה אמיתית, לא מתוך הישרדות ופחד להיכשל אלא מתוך בחירה מודעת לגדול יחד", סיכמתי.