את החפיפה האמיתית, דוד זיני עבר טרם כניסתו לתפקיד. 260 עובדי שב"כ לשעבר ושאר הבכירים וה'לשעברים' שהעבירו אותו זובור תקשורתי ומשפטי, כדי למנוע את כניסתו וגם כדי להבהיר לו מי בעל הבית בארגון ומה הרוח השלטת בו.
היא מלמדת, הרבה יותר מהחפיפה הרשמית בה החל אתמול, על האתגרים הגדולים שמונחים לפתחו של זיני. יש רבים כאלו בתחומים שונים, אציין את המרכזיים:
תפיסת הביטחון של הארגון
לפי הנתונים הרשמיים של השב"כ הוא מסכל למעלה מ-1000 פיגועים ממשיים בשנה רק בגזרת יו"ש וירושלים, זאת בנוסף לפעילויות אחרות. חשוב להתעכב על הנתון הזה, כל יום יוצאים שנים או שלושה מחבלים כדי לרצוח או להניח מטען, ללמדנו שמערכות הטרור פעילות ומתפקדות בעצימות גבוהה. מולן השב"כ עוסק בסיכולים במקום בתשתיות. צריך כמובן לסכל את הטרוריסט בדרכו לפגע, כמו שצריך ליירט את הטיל בעת מעופו אלינו, אבל פעילות כזו לא עוקרת את שורשי הטרור, היא לכל היותר מבצעת "כיסוח דשא", כפי שנהוג לקרוא לזה אצלנו. וכמו בעולם הצומח, הכיסוח רק מצמיח את הדשא יותר.
השב"כ חייב לא להסתפק בסיכול פיגועי טרור, אלא לפעול דרך קבע להשמדת תשתיות הטרור. הפיגוע הוא רק קצה הקרחון. הקרחון עצמו כולל את התשתית הדתית במוסדות ובמסגדים, התשתית החינוכית בתכניות הלימודים בבתי הספר ובחינוך הלא-פורמלי, התשתית החברתית בארגוני 'הצדקה ו'הרווחה', התשתית הכלכלית המבוססת על קרנות, פשיעה, תמיכה מבחוץ, מערכת חלפנים ועוד, והתשתית הצבאית שכוללת מפקדות ומחסני אמל"ח, תעשייה צבאית, מערך גיוס והכשרה, מודיעין ועוד עד הביצוע בפועל. על כל אלו מנצחת התשתית המדינית והמנהיגותית של הרשות הפלסטינית, וועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל וגופים נוספים.
מניסיוני בשלש השנים האחרונות בוועדת חוץ וביטחון, לא רק ששב"כ ממעט לעסוק בהרס התשתיות הללו, הוא גם לא פעם התנגד בחסות הייעוץ המשפטי שלו ושל הממשלה לכך בטענה שהן נוגדות את זכויות האדם.
מיהו האויב?
הגדרת היעד המבצעי של השירות - כיסוח דשא או עקירתו מן השורש - מתחילה בתפיסת ביטחון לקויה. האויב שמולנו אינם ארגוני הטרור, כפי שמוגדר במערכת הביטחון, הם רק הביטוי שלו. האויב הוא האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית. היא מגייסת את הלבבות, היא זו שמעוררת בקרבם את החזון לשליטה אלימה בעולם כולו ולכפיית חוקי השריעה על האנושות כולה.
התפיסה הנוכחית נותנת משקל זניח למימד הזהותי והדתי לעומת האינטרסים הכלכליים והחברתיים. תפיסה נפסדת זו הביאה את ראשי השב"כ והצבא ערב ה-7.10 לעמדה היהירה כי "חמאס מורתע" וכי הוא לא יסכן את נכסיו הכלכליים והשלטוניים הרבים. בעוד שאצל החמאס, כמו אצל אויבינו האחרים, התפיסה היתה הפוכה, החומר משרת את הרוח, הכלכלה היא כלי בשירות הג'יהאד הדתי. לתדהמתי, גם אחרי ה-7.10 נציגי שב"כ בכירים שהגיעו לוועדה המשיכו לנקוט באותה תפיסת עולם ניאו-מרקסיסטית, כאילו לא למדנו כלום. לכן השינוי במדיניות הביטחון, מתחיל משינוי יסודי בתפיסת הביטחון של הארגון.
התפיסה הדמוקרטית של הארגון
האלוף במיל' דוד זיני נכנס לראשות הארגון בתקופה הכי אנטי-דמוקרטית שלו. הביטוי הבוטה ביותר לכך היה כשקודמו שפוטר ע"י הממשלה כדין. הוא סירב לפנות את כסאו, כאילו מדובר במיליציה פרטית בראשותו וקבע במענה לפיטוריו כי הוא יפנה ל"פורום המתאים", כאילו יש פורום אחר אליו כפוף השב"כ, זולת ממשלת ישראל.
אירוע מסוג זה אינו חד פעמי, הוא צומח על בסיס תשתית שהתפתחה בארגון במשך שנים. נחשפנו אליה גם בליל ה-7.10. לאורך כל הלילה, גם בשעה שרונן בר חשש שהאירוע יביא "להידרדרות להסלמה רחבה" שמחייבת אותו "להסתכלות רב-זירתית", הוא לא טרח להרים טלפון ולעדכן את ראש הממשלה. הוא למעשה ניהל את האירוע כולו לרבות תיפעול של צה"ל וימ"מ, כאילו הוא עצמו ראש הממשלה ויש לו מנדט לכך.
האירועים הללו מצטרפים לאמירות פומביות פוטשיסטיות של 'לשעברים' בארגון בזמן 'הרפורמה המשפטית', שהשב"כ יידרש לעצור את ראש הממשלה כחלק מסמכותו לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי. לסגנון המאפיוזי הצטרפו ראשי שב"כ קודמים, אחד איים שיחשוף סודות שקיבל בעת מילוי תפקידו ושני שקבע ש"ראש השב"כ מרסן את כוחו מול ההתנהגות של ראש הממשלה". עלה על כולם ראש השב"כ הקודם שהשתמש באמצעים של הארגון כדי לעקוב אחרי שר בממשלת ישראל, ללא כל חשד רלוונטי והעיקר בניגוד גמור לחוק. כל אלו הן ביטויים לתרבות אנטי-דמוקרטית שפשתה בארגון והגיעה למימדים מפלצתיים, שמאיימים על ישראל כחברה חופשית.
כלל קדוש יש לנו בדמוקרטיות, ככל שמדובר בארגון לו אנו האזרחים נותנים סמכויות לשלול חירויות, בוודאי ארגון חשאי, המחויבות שלו לחוק צריכה להיות מוחלטת והפיקוח עליו צריך להיות הדוק. שב"כ-2025 נראה בדיוק ההיפך מכך! לפני חמישה חודשים שמענו כולנו את קולו של ראש החטיבה היהודית בשב"כ מתגאה בדרך שלו לעצור מתנחלים: "אנחנו עוצרים את השמוקים האלה גם בלי ראיות" ודרש לשים אותם "בתאי מעצר עם עכברים". האיש לא נעצר ולא נחקר. כל התיקים עליהם הוא אחראי באופן אישי לא נבדקו מחדש, כפי שנדרש מכל מערכת מתוקנת הכפופה לחוק. כך אסור להמשיך.
גם בנושא זה האתגר של שינוי המדיניות מתחיל משינוי תפיסה, מהו מעמדו של כל עובד במערכת הציבורית ולמי הוא כפוף. כשמדובר בגוף ביטחון חשאי העניין בעל משמעות כפולה ומכופלת.
אלו רק שניים מתוך רשימת מושגים ארוכה שמשוועת לרביזיה יסודית בשב"כ, ארוכה לא פחות ממנה היא רשימת המכשולים שיעמידו בדרכו של זיני, אם אכן יחתור לשינוי החיוני הזה. אבל השינוי במושגי היסוד הוא אמת המידה להצלחה אמיתית. אם האלוף זיני ישנה ולו מעט מתשתיות החשיבה ומהנורמות של הארגון - זה יהיה צעד קטן של דוד זיני וצעד גדול למדינת ישראל.