ממש עוד מעט נכנס חג הסוכות, וכל אחד ימהר לקחת את ארבעת המינים כדי לצאת ידי חובה. כאשר אדם ניגש לקיים את המצווה, הוא פותח בברכה על ארבעת המינים, אך הברכה היא רק על אחד מהם: "על נטילת לולב".
אם ישנם ארבעה מינים, מדוע הלולב הוא העיקרי? רש"י מסביר זאת בפשטות: כיוון שהוא הגבוה מכולם, הוא הראוי להיחשב ראשון. אך המדרש (ויקרא רבה ל) חושף רובד עמוק יותר.
הלולב והאהבה לתורה
חג הסוכות הוא החג שבו אנו נידונים על המים, והתורה נמשלה למים. המדרש ממשיל את ארבעת המינים לארבעה סוגי אנשים, לפי תורה ומעשים טובים:
- אתרוג - יש בו טעם (תורה) וריח (מעשים טובים).
- לולב (כפות תמרים) - יש בו טעם ואין בו ריח.
המדרש מזהה את הלולב כנגד תלמידי חכמים, אלו שכופים את עצמם ללמוד תורה. הלולב, שיש בו טעם ולא ריח, מסמל את לומדי התורה שמרוב שקידתם אין להם את הזמן לקיים את כל המצוות. כיוון שחג הסוכות הוא זמן גמר התורה ותחילתה מחדש (שמחת תורה), זהו זמן השמחה המיוחדת ללומדיה. לכן, מברכים דווקא על הלולב - כי הוא מייצג את עמוד התורה.
תמיהתו של רבי נחמן: סוד האתרוג
אם הלולב הוא העיקר ומייצג את התורה, מדוע דווקא האתרוג הוא היקר ביותר, שעליו מקפידים כל כך? התורה מדגישה את "פרי עץ הדר", והגמרא מרבה לדון בקושי זיהויו.
רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן, קכה) מתאר את התמיהה הגדולה בעניין האתרוג: "שישראל מפזרין ממון הרבה בשביל מצווה זו, יותר מעל שאר המצוות, ובוודאי לא על חינם הוא... רק שאין אנו יודעים גודל מעלתה". רבי נחמן, בעינו הטובה, מסרב לזלזל באירוע הזה וקובע שוודאי אין זה לחינם.
אז מדוע מברכים על הלולב, אבל משקיעים כל כך הרבה דווקא באתרוג?
חז"ל אומרים שארבעת המינים הם כנגד ארבעה איברים באדם, והאתרוג משול ללב. הלב הוא כמובן החשוב מכולם. האתרוג, בשונה משאר המינים, נלקח ביד נפרדת, אך לבדו הוא אינו שלם.
המשימה הכפולה של הלב
הלב, המקביל לאתרוג, הוא כמוס. הוא נמצא בתוך האדם, בניגוד לשאר המינים המכוונים כנגד איברים גלויים יותר. תפקידו של הלב הוא להזרים כוח וחיות לכל האיברים, גם הרחוקים שבהם.
הלב, שהוא גם תלמיד החכם המובהק (זה שיש בו תורה ומעשים טובים), מקבל תפקיד כפול ומאתגר:
- הזרמת חיות: הוא מעוניין להזרים חיות לכל אדם באשר הוא, לא להפקיר "פצוע בשטח", אלא לעזור לו לעלות על מסילת הישרים.
- שמירה על הטוהר: הוא אינו רוצה להיות באותו "קרון" עם ה"פצוע בשטח", כמה שפחות להתלכלך. חלק מ"נקיי הדעת שבירושלים" היה לדעת עם מי להסתובב (סנהדרין), אף שבאמת אכפת להם מכל אחד.
אולי זו הסיבה שבדרך מליצה, אנו בודקים שהאתרוג "לא מורכב", כדי שיישאר בכליל שלמותו. ומצד שני, זו גם הסיבה מדוע מחד ארבעת המינים כוללים את האתרוג, אך מאידך - לוקחים אותו ביד אחת, בצמוד אך לחוד, משאר המינים.
הברכה על הלולב היא הצהרה על החשיבות העליונה של הלימוד. אך ההשקעה העצומה באתרוג (הלב) היא ההבנה שבלי לב טהור ושלם ששומר על עצמו, הלימוד והמעשים לא יוכלו להזרים חיים אמיתיים לכלל ישראל.
הכותב הוא רב קהילה, מחנך ומשורר ישראלי