מאור פניו, יראת שמים ואהבת תורה

מכיוון שלרבים מהדברים המובאים לפנינו עשויות להיות השלכות הלכתיות, מחובתי להדגיש בפתח הדברים שכל הדברים המובאים כאן הם מתוך מבט מזווית של תלמיד בלבד ויתכנו בהחלט טעויות, שיבושים או אי דיוקים ויש לתלות אותם בכותב הדברים בלבד.

אין להסתמך על שום דבר מהדברים הבאים להלכה בלי בדיקה ועיון במקורות המוסמכים, ולא נכתבו הדברים אלא כדי לנסות ללמוד קצת מאישיותו תכונותיו מידותיו והדרכותיו של מו"ר זצ"ל.

בהקשר זה ראוי להזכיר את בקשתו של הרב שלא יאמינו לשום שמועה משמו (חוץ מזו) מבלי לברר את הדבר אתו באופן ישיר- ועכשיו שלא זכינו נשארה חובת הבירור עלינו וה' יאיר עינינו וינחנו בדרך אמת.

מאור פניו

* היה ברב שילוב ייחודי של יראת שמים עצומה שניכרה היטב על פניו, מי שראה את הליכתו את כניסתו לישיבה ויציאתו ממנה ראה זאת היטב, ומאידך גיסא חביבות ומאור פנים לכל הסובבים, בכל פעם שהיינו נגשים אליו עם שאלה, היינו נגשים במורא ופחד, ובכל פעם שהיינו יוצאים מלפניו היינו יוצאים עם חיוך ונחת.

* פעם כשהייתי בגיל תיכון הייתי "שבו"ש" בישיבה, והייתה אז שמחה בישיבה, (כמדומני ברית מילה), והרב הלך "להרחיבי" להשתתף ב"סעודת מצווה" של התלמידים כמקובל, ובדרכו להרחיבי ברך במזל טוב את כל מי שנקרא בדרכו כהרגלו, ובדרכו הרב ניגש גם אלינו וברך גם אותנו במזל טוב ואנחנו עמדנו שם מהצד אני וחבר נוסף כמתבוננים מהצד שכן לא הכרנו את הישיבה והנעשה בה וידינו תחובות בכיסי המכנסים, כמובן ברגע שהרב התקרב אלינו הוצאנו את הידיים במהירות מהכיס על מנת ללחוץ את ידו, הרב ששם לב לכך, לאחר שברך אותנו במזל טוב התנצל על כך שהטריח אותנו וגרם לנו להוציא את הידיים מהכיסים...

* אחרי התפילות בישיבה היה נשאר לענות לשאלות של תלמידים, ותמיד ענה בנחת ובסבלנות מרובה והיו שאלות שחזרו עשרות רבות של פעמים (תכלת, האם ההרחיבי הוא חלק מביהמ"ד (נפק"מ להרבה עניני הלכה כגון קפנדריא, שיחת חולין ועוד), האם הספסלים בישיבה נחשבים מחיצה לעניין פסיעות בסוף תפילת עמידה, ועוד כהנה וכהנה שאלות רבות ומגוונות)- וגם על השאלות החוזרות האלה היה עונה כל פעם מחדש בסבלנות מרובה ובמאור פנים.

* פעם הראו לרב תמונה שלו והוא שאל מי זה, כשענו לו שזה הוא ענה שזה לא יתכן כי לאיש שבתמונה יש זקן לבן והוא הרי צעיר...

גדלות בתורה

* פעם במוצ"ש בשיעור במנחת חינוך הרב התפלפל תוך כדי הלימוד בסברא של המנחת חינוך ודחה אותו מכח סברא, לאחר השיעור הגענו לישיבה וראינו את הסברא שהרב אמר כתובה כמעט מילה במילה במאירי.

אהבת התורה

* בכניסתו לביהמ"ד בדרכו למקומו היה עוצר תדיר ליד ספרים שהיו מונחים על סטנדרים בדרכו ומעיין בהם קצת.

תפילה

* בשנים האחרונות הרב מאוד נחלש והיה לו קשה לעמוד והדבר הגיע עד כדי כך שהיה יושב אפילו בקדיש וחזרת הש"ץ ("בימים הטובים" היה עומד חלקים ניכרים מהתפילה כולל כל קריאת התורה), אחד התלמידים שם לב לכך שאעפ"כ היה מקפיד לעמוד בתהילים שבסוף התפילה ושאל אותו לסיבת הדבר, הרב הסביר לו שמכיוון שזה תפילה בזה יש חיוב לעמוד (שמעתי מאבישי גרוסר, השואל: רפי פרידמן).

* היה מקפיד מאוד במשך כל חזרת הש"ץ לעקוב אחרי החזן עם אצבע בסידור (ולנו היה מיזה שיעור מוסר גדול, עם הרב הגדול יכול להרשות לעצמו "להתבטל" במשך כל חזרת הש"ץ ולעקוב בצורה שכזו גם אנחנו בוודאי יכולים להפנות מכל עיסוקינו החשובים ולימודינו ולהקשיב לחזרת הש"ץ וגם לנסות עד כמה שאפשר להתרכז בה).

* לרב היה צמוד לסידור גם ספר תהילים ובכל שהות שהיתה בתפילה כגון המתנה לחזן וכדו', היה קורא כמה פסוקים ובדרך זה היה מסיים במהלך התפילה מדי יום את התהילים היומי.

* בתפילת ערבית לא היה עוטף את ראשו בטלית (כשהיה חזן)- אלא נשאר עם כובעו (בשחרית כמובן היה מסיר כובעו ומעטף ראשו בטלית).

* פעם שאלתיו האם יש חיוב לשים את הטלית על הראש ואם כן באיזה שלבים של התפילה, והסביר לי שהעיטוף זה כאשר הטלית על הראש, ואפשר לעשות את זה באיזה שלב של התפילה של שרוצים- כל אחד יעשה בזה כרצונו.

* בפורים היו מביאים לו קוויטלך עם שמות ובקשות והיה קורה אותם בכונה וברצינות, וכן כאשר היה סנדק.

*כשהביאו לו פתקים של חולים להתפלל עליהם שאל קודם כל האם כבר רשמת את השם ברשימה שהציבור שבישיבה מתפלל עבורה (בסידור של החזן, שמברך אחרי התהילים בסוף כל תפילה)- קודם כל הזכות של הציבור! (אבל אח"כ היה לוקח את הפתק ומתפלל על החולה בכובד ראש לפעמים במשך תקופה ארוכה).

* על אף גילו המופלג אפשר היה לשמוע בבירור את קולו בין הכהנים בברכת הכהנים (אע"פ שלפעמים עלו לדוכן בישיבה, במיוחד בימים נוראים, עשרות כהנים).

דקדוק במצוות

* היה מדקדק מאוד במצוות והייתה לו חיבה מיוחדת אליהם:

בר"ה אחרי תפילת מנחה שמיד אחרי מוסף בשעה מאוד מאוחרת (לפעמים כמעט 15:00) היה מברך את התלמידים בגמר טוב ומבקש מהעוברים לפניו שיתקעו לו בשופר- ובמיוחד מתלמידים מעדות שונות עם מנהגים של תקיעות- ומחלקם אף היה מבקש שיתקעו עבורו 30 קולות.

היה אופה בעצמו את המצות בחבורה מיוחדת שהייתה דווקא ביום ראשון בבוקר אחרי שהמכונות לא עבדו כל השבת וניקו אותם צוות מיוחד של בחורים מספר פעמים.

השתמש למצות במים שלנו ששאב בעצמו.

היה כמובן מהדר ב- ד' מינים משובחים, והיה נוטל גם אתרוג תימני.

היה מניח בביתו בצנעה אחרי התפילה תפילין דר"ת, ופעם אחת זכיתי לראותו מניחם בתשעה באב אחרי מנחה קטנה בישיבה לא הייתה לו שהות לחזור לביתו- וכיון שלא רצה להניח לפני מנחה, ניגש להרחיבי (- חדר סמוך לבית המדרש שמהווה הרחבה של ביהמ"ד בישיבה) והניח שם תפילין דר"ת.

היה מניח תפילין בתענית ציבור במנחה, ובה היה גם קורא בתורה (וממילא גם את ההפטרה ע"פ מנהג הישיבה שהבעל קורא, כל השנה, קורא גם את ההפטרה מתוך קלף), וזה כדי לקיים את דברי חז"ל ביחס לתענית שזקן שבחבורה אומר בפניהם דברי כיבושים.

ימים נוראים

* היטב חרוטות בזכרוני שאגותיו של הרב בתפילות הימים נוראים, ובמיוחד בפיוטים "לאל עורך דין"

"אשר אמץ תהלתך" (פיוט בשחרית ליוהכ"פ שנהגו לומר בישיבה) ו"אשר אימתך באראלי אמן" (כנ"ל במוסף).

* היה עובר בר"ה לפני התיבה במוסף של היום הראשון, וביום הכיפורים במוסף ונעילה.

* היה מקריא את התקיעות לבעל התוקע (ביום הראשון בתקיעות של חזרת הש"ץ התקיע הרב מגנס), ושמעתי ששנה אחת בעל התוקע הקבוע (הרב אייזמן) לא יכל לתקוע, והתוקע המחליף לא תקע כל כך טוב ואעפ"כ הרב לא החזיר אותו (למרות, ואולי בגלל, יראת השמים העצומה וחרדת הדין הנוראה שלו) והסביר ש 30 קולות טובים מתוך כל הקולות בודאי היו, וא"כ אין שום הצדקה לבייש יהודי (בשם ר' ישי שטמפפר).

* הרב מגנס סיפר שפעם בליל ראש השנה שמע אותו מביתו (שתי קומות מעל הרב) שר "וטהר ליבנו" בדביקות מופלאה.

* בשיחה שלפני התקיעות וכן בשיחה שלאחר כל נדרי, הרב היה עולה לדרוש כאשר הטלית על ראשו- כדרכו בתפילה באופן רגיל, במהלך השיחה היתה הטלית יורדת והולכת עד שבסיום השיחה היא כיסתה את כל פניו, וכאשר היה מסיים את הדרשה ויורד מהבמה פניו היו אדומות מאוד בצורה מפחידה ממש.

* במוצאי יוהכ"פ אחרי קידוש לבנה היינו מלווים אותו לביתו תוך כדי שירת "אמת מה נהדר היה כהן גדול...", הרב לא נראה שרצה בכך, ובחלק מהשנים החליט להתחכם ובמקום ללכת לביתו היה הולך ישר לחדר האוכל על מנת שהתלמידים יוכלו לשבור את הצום.

חנוכה

* היה מדליק את נרות חנוכה מיד אחרי ברכת "אקב"ו להדליק נר..", ואת ברכת "שעשה ניסים" ברך תוך כדי הדלקת הנירות (לא ראיתי בעיני אלא מתוך הסרט "מראה כהן").

פורים

* פעם שאל אותי בפורים כטוב ליבו במשתה (בזמן קבלת התלמידים בשעות הבוקר) האם כבר ראיתי את אליהו הנביא והאם הוא כבר הגיע אלי, וכשאמרתי לו שלא, אמר לי שאם אקפיד לזמר לכבוד אליהו הנביא במוצ"ש, במוצ"ש הבא הוא מוכן לבקש ממנו שיכנס גם אלי...

חתונה

* המנהג בישיבה הוא שתלמיד שמתארס מגיע למחרת "הוורט" לחדר האוכל בארוחת צהרים ומביא אתו סוכריות וחבריו רוקדים אתו וזורקים עליו סוכריות, היו שנים שהרב היה יורד אחרי תפילת מנחה לחדר אוכל ורוקד עם החתן (וכל התלמידים היו מצטרפים כמובן) ובסוף היה רוקד עם החתן לבדו.

* כשבאו תלמידים לבשר לו שהתארסו היה שואל אותם אם שמרו עבורו סוכריה (מהחד"א- כנזכר לעיל).

* בחתונתי נתן לי נשיקה על הלחי תחת החופה (אותה ערך כמובן), וכמדומני שכך עשה לכל החתנים.

* היה עובר בדקדקנות מרובה מילה במילה על נוסח הכתובה בכל חתונה.

* באחת החתונות דחקה השעה כיון שהחופה הייתה סמוכה מאוד לשקיעה (החתונה הייתה במבשרת ציון וכמדומני שבאותו ערב ערך הרב שתי חופות לפני השקיעה, והקודמת הייתה בירושלים והרב מגנס אמר אז שזה שהרב הספיק לערוך את שתי החופות לפני השקיעה זה "מופת" בפני עצמו) ובגלל זה לא שרו תחת החופה "אם אשכחך" (החתן אמר לבד והקהל לא שר), אחרי שנכנסו לחדר ייחוד תפס אותנו הרב עמד איתנו במעגל וביקש שנשיר (וקצת גם הסתובבנו- רקדנו תוך כדי) אם אשכחך, ואמר שאמנם אין ספק בקידושין בלי זה אבל זה המנהג ומנהג לא מבטלים.

* בסמוך לחתונה שלנו הייתה לנו בעיה שצד אחד רצה שיהיה ישיבת גברים ונשים מעורבת וצד אחד רצה נפרדת, הרב הכריע שאי אפשר לכוף שום צד ויש לחלק את החתונה ואורחי צד אחד ישבו במעורב, ואורחי הצד השני בנפרד.

ילדים

* כשבאתי לבשר לו על הולדת בני הבכור, ביקש ממני שלא אשכח להזמין אותו גם לבר מצווה (הרב היה אז כבר מעל גיל 85).

* פעם באתי עם בני כשהיה תינוק בליל ראש השנה להגיד לרב שנה טובה, הרב שאל אותי אם זה בן או בת והסביר לי שאם זה בן אז הוא צריך ללחוץ גם לו את היד כי עליו להזמין אותו כבר מעכשיו לבוא ללמוד בישיבה כשיגדל (אע"פ שמאז ששבר הרב ישראלי את ידו והייתה קשה עליו לחיצת יד- הפסיק גם ר' אברום ללחוץ ידים בליל שבת- אלא הסתפק בברכת שבת שלום, בליל ראש השנה הוא היה לוחץ לכל אחד את היד ומברך באופן אישי כל אחד).

* כשבאתי לבשר לו על הולדת בתי אמר לי שעלי לדעת שמעתה ואילך זה מחייב אותי ללמוד יותר טוב, כדי שכאשר היא תגדל ותגיע לשידוכים, יהיה לה יותר קל כי היא תהיה בת ת"ח.

* כשבאנו אליו ל"חלקה" הקפיד לודא לפני שגזר את השיער שמישהו עומד מוכן עם המצלמה ואמר בבדיחותא שבלי זה אין "חלוי'ס".

* נתן לאשתי את השיער של החלקה וביקש ממנה שתקפיד לשמור את זה עבור הכלה.

הדרכות

* כששאלנו אותו איך צריך ללמוד עיון נכון אמר לנו שעיקר לימוד העיון הוא ללמוד גפ"ת כמו שצריך ולנסות להבין את המחלוקת בין רש"י ותוס'.

* הדריך ללמוד גמ' בעיון בקצב של עמוד ליום (כשבאנו אליו אם השאלה איך צריך ללמוד בעיון שאל אותנו כמה התקדמנו הרי ישבנו ארבע שעות ולמדנו לא יתכן שאפילו עמוד אחד לא הצלחנו ללמוד הרי יותר משתים שלוש שורות בוודאי למדתם נו אז כנראה למדתם כעמוד).

* במוצאי שבת אחרי השיעור ב"קצות" (מוסך השבת, מקור חיים, הלכות חנוכה וכו'...) אהב הרב ששואלים אותו שאלות וביקש מאתנו שנשאל, פעם שאלתי את הרב כמה זמן לפי דעתו ראוי שבחור ישיבה ישן בלילה (ולדעתי עצם העובדה שהעזתי לשאול שם שאלה כזו מלמדת על גדלותו של הרב שהיה מאוד סבלני ונינוח ויצר אוירה כזו שהרגשנו בנוח לשאול אפילו שאלות כאלה), הרב ענה לי ברצינות גמורה ואמר שלפי דעתו מעל שבע שעות זו בטלנות, ופחות משש שעות אי אפשר, דהיינו לישון 6-7 שעות.

* פעם באתי אליו עם שאלה בגמ', והבאתי איתי את הגמ' שלי, הרב הבחין בכך שכתבתי בצד הערות בעפרון, והקפיד על כך ואמר לי לכתוב בעט כי הערות בעפרון לא יחזיקו מעמד לסבוב הבא.

לקט נושאים

* שאלתיו פעם האם אדם שבבית אביו נהגו להרחיק 3 שעות בין בשר לחלב, ראוי לו לקבל על עצמו לשמור 6 שעות, וענה לי שהענין שלו להרחיק 6 שעות, הוא כמו הענין בשביל מי שאביו שמר 6 שעות לשמור 9...

* שאלתיו פעם על הגדרים בתפילת הדרך, מתי יש לאומרה ומתי לא, וענה לי שאע"פ שבימינו עיקר הסכנה בדרכים היא תאונות הדרכים ר"ל, את תפילת הדרך, כפי שכתוב בגוף התפילה עצמה תיקנו חכמים מפני הליסטים וחיות רעות, אם התקנה הייתה משום התאונות היה צריך לומר אפילו מפה (קריית משה) לקטמון, אלא שהתפילה תוקנה מפני ליסטים וחיות רעות וממילא מירושלים לבית אל כיון שיש בדרך חיות רעות צריך להגיד, אבל מירושלים לת"א כיון שאין בדרך ליסטים וחיות רעות לא צריך.

* פעם אחד האברכים תושב בית אל שאל אותו אחרי מנחה בישיבה, לגבי פתח מסוים בביתו שהוא התלבט עליו האם חייב במזוזה הרב ענה לו שחייב, והורה לו ליסוע לאלתר לביתו ולקבוע שם מזוזה התלמיד ניסה לשאול את הרב האם הוא יכול להמתין עד הערב והרב ענה לו שלא, ועליו לסגור מיד את הגמרא ולנסוע הביתה (שמעתי מפי בעל המעשה- אביעוז נקי).

* אחרי מחלוקת קשה ופילוג שהיה בישיבה, תיקן שמלבד הלימוד היומי הקבוע של חפץ חיים ושמירת הלשון לפני תפילת מנחה- יוסיפו גם לימוד קצר משותף אחרי תפילת שחרית.

* פעם שאלתיו האם אוכל לקרוא במסגרת שנים מקרא ואחד תרגום את פירוש ר' יונתן בן עוזיאל במקום את האונקלוס ואמר לי שאפשר.

* פעם שאל אותו תלמיד האם כדאי לטרוח כדי להצביע בבחירות לראשות המקומית/ עיריה, הרב ענה לו שאז חשוב אפילו יותר מהבחירות הכלליות לכנסת, כיון שבסופו של דבר מי שמקים מקוואות/ מוסדות חינוך/ בתי כנסת וכו' ומתקצב אותם זה העיריה.

* כשהיו מבקשים ממנו ברכה היה אומר "ברוך תהיה", פעם הוא ראה שאני מאוכזב, מה זה הכל? ואמר לי שעלי לדעת שזו הברכה הגדולה ביותר והכל כלול בה.