ענת מאיר, אשתו של רס"ן (במיל') דוד מאיר ז"ל, לוחם סיירת מטכ"ל שנפל ב-7 באוקטובר, מותחת ביקורת על ההתעקשות לקבוע טקסי זיכרון לאסון במהלך החגים.
"מאז שדוד נהרג בשמחת תורה בקרבות בבארי, אני נוהגת לשתף 'כאבי גוגל' וזיכרונות 'לועזיים'… והמחשבות מה עוד יכולנו לחוות יחד עם שקד הקטן שלנו, מכאיבות ולא מרפות", כתבה.
מאיר ציינה את המשמעות המיוחדת של התאריך העברי בו אירע האסון. "7.10 הוא תאריך שחרוט עמוק בלב של כולנו. אצל חלקנו גם על המצבה. ככל שהוא קרב, הלב מתכווץ, הדמעות עומדות בגרון, והרגשות מציפים. כשחמאס בחרו את יום הטבח, הם לא 'נפלו' על תאריך רנדומלי - הם בחרו באופן מודע ומכוון ביום קדוש לעם היהודי".
היא הדגישה את המשמעות של לוח השנה העברי כקובעת את קצב הזיכרון והחיים. "בימים האחרונים פורסמה יוזמה לעמוד דקה דומיה ב 7.10 לזכרם של נרצחי הטבח. האם מישהו מבעלי היוזמה לקח בחשבון ש - 7.10.25 'נופל' ממש בבוקרו של חג ראשון של סוכות? כמו כן הוחלט לקיים את טקס 'המשפחות' במוצאי החג הראשון זמן שבמסורת ישראל נחגגה בו שמחת בית השואבה, ובתוך חג הסוכות שנחגג במלואו במשך 7 ימים.
יום העצמאות נקבע לה' באייר, יום ירושלים לכ"ח באייר ויום השואה לכ"ז בניסן. אירועים טקסיים וימי זיכרון במדינת היהודים - נקבעו מאז ומעולם בתאריך העברי. הבחירה של משפחות לקיים טקס אלטרנטיבי ולא לקחת חלק בטקסים הלאומיים מובנת, אני מכבדת אותה גם אם איני מזדהה איתה. יש פער עצום בין הבחירה להפריד בין מוסדות המדינה לטקסי ההנצחה והזיכרון, לבין הפרדות מהזהות שלנו - עם יהודי בארצו. בשם הזהות הזאת מנסים להשמיד אותנו, והיכולת להתאחד סביבה, היא זו שתקבע את העתיד שלנו", כתבה בכאב.
לדבריה "במשפחת השכול הכאב מפלח כל הזמן, החסר לא מרפה, הגעגוע צורב. כל אירוע משפחתי, ובטח חגי ישראל הם ימים קשים, עוצמת הכאב גדלה, הכל רגיש והיכולת לקיים את 'ושמחת בחגך', לשמוח בלב שלם פוגשת אתגר גדול. אבל אנחנו כחלק מעם ישראל בוחרים לחגוג את חגי ישראל, לנצור אירועים מכוננים בהיסטוריה היהודית. אנחנו עומדים ערב החג, יחד עם בני המשפחה, נשיר שירי חג, נשמח בשמחתו ונכאב את האובדן והחסר, נתגעגע למי שאיננו.
גם בשמחת תורה לא נקיים יום אבל לאומי, האבל ימתין לאחרי החג, הזיכרון והכאב ישולבו בליבותיהם של המקיפים והרוקדים בבתי הכנסת. יש משהו כמעט אירוני בכך שתאריך לועזי-אקראי, מנותק מהקצב הפנימי של העם, הופך לציר מרכזי של זיכרון, ואילו לוח השנה העברי, זה שנצרב בנו כבר אלפי שנים, ממשיך לפעום בקצב של עונות, חגים, משמעות. חגי ישראל אינם "נופלים על התאריך" הם אלו שקובעים אותו. הם המייצרים קצב חיים, זיכרון וזהות", סיכמה.