בשיחה עם ערוץ 7 מרחיב חוקר מורשת המודיעין, סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, אודות הסימנים המעידים שקדמו למתקפת השישה באוקטובר לפני 52 שנים, ערב מלחמת יום הכיפורים והדמיון להתעלמות מהסימנים המעידים שקדמו לטבח השבעה באוקטובר לפני שנתיים.
מיטשניק מציין כי בשלב זה אנחנו עדיין לא יודעים הכול על הכשלים המודיעיניים שקדמו לשבעה באוקטובר 2023, אך ישנם אירועים שהודלפו כדוגמת סיפורה של הנגדת ו', חומת יריחו, התרעות התצפיתניות ועוד, "אנחנו לא יודעים הכול אבל ככל שחולף הזמן וככל שאנחנו חוזרים ל-73' יש יותר מדי נקודות דמיון שקיימות".
באחרונה, מספר מיטשניק, התקיים אירוע מיוחד סביב ספרו של צבי נטע, שהיה קצין מודיעין צעיר בדרגת סג"מ בפיקוד דרום ב-1973. הוא היה פקודו של סימן טוב בנימין ובספרו 'סימנים מעידים' שיצא כשלושה חודשים לפני השבעה באוקטובר, סיפר את סיפורה של חוליית מערך המודיעין בפיקוד הדרום ערב מלחמת יום הכיפורים. בספרו הוא מרחיב אודות ההתרעות הרבות שקדמו למלחמה והגיעו לידיעת אנשי פיקוד דרום, לצד "הקיבעון והעיוורון של מפקדיו, בין אם זה סא"ל גדליה, קמ"ן פיקוד דרום, ובין אם ראש אמ"ן אלי זעירא ואחרים".
השאלות סביב אותה התעלמות חוזרות וביתר שאת כאשר חמישים שנה לאחר מכן ישראל מוצאת את עצמה מול אותה תהום של התעלמות, כהגדרתו של מיטשניק שמרחיב: "חודשיים לפני השישה באוקטובר 73', כלומר ספטמבר-אוקטובר 73', אנחנו רואים רצף של עשרות אינדיקציות שונות בצפון ובדרום שבזמן אמת הועלו על ידי אנשי מודיעין כדוגמת חגי חמן, קמ"ן צפון, שדורך את מפקדו, האלוף יצחק חופי (חקה) סביב התרחשויות חריגות בזירה הסורית והצורך להיערך לעימות צבאי עם הצבא הסורי".
"חקה שמע את הקמ"ן שלו והגיע בערב ראש השנה לדיון במטכ"ל, שם הוא מציג את תמונת המצב שהוא רואה בפני הרמטכ"ל, דדו, ומבקש תגבורת. דדו, שיודע שיום קודם לכן הגיע המלך חוסיין והתריע בפני גולדה מאיר על הכוונה של מצרים וסוריה לפתוח במלחמה, הוא שבניגוד לאחרים יודע מה הזהיר חוסיין, אומר שהוא לא מעריך שתהיה מלחמה. עם זאת הוא מקשיב לחקה ולאחר מכן הוא ושר הביטחון עולים לצפון, מתרשמים וגדוד 77 של קהלני עולה בערב ראש השנה עם עשרות טנקים לרמת הגולן, ובהמשך מצטרפים עוד טנקים של חטיבה 7, מה שבמידה רבה הציל את המצב".
"על גזרת הדרום מספרים קציני המודיעין של פיקוד דרום על מעל 140 סימנים מעידים שקדמו למלחמה, כמו פריסת רשתות, פינוי תעלות ועוד. כל הסימנים המעידים סומנו כאשר הם התרחשו, אבל ראש אמ"ן, זעירא, דבק בקונספציה שמצרים לא תפתח במלחמה בלי סוריה וללא טילי הקרקע קרקע מברית המועצות וללא מטוסי הסוחויי, וזה למרות ששנה קודם לכן אשראף מרואן דיווח שסאדאת החליט שהתנאי הזה בוטל. המודיעין הישראלי היה אמור להפנים אבל המשיכו עם הקונספציה הזו".
ממשיך מיטשניק ועובר לשבוע האחרון שלפני המלחמה, כאשר סגן סימנטוב בנימין, השלישי בדרגתו במערך המודיעין של פיקוד דרום, כותב מסמכים שהכותרת שלהם היא 'צבא מצרים יפתח במלחמה מתוך תרגיל', לאחר שבראשון בספטמבר נפתח תרגיל המפקדות המצרי שמתרחש בכל שנה ומערכת המודיעין עוקבת אחריו.
"אם עד הראשון באוקטובר היו הסברים למתריעים, הרי שמאותו יום אומרים להם שהכול תרגיל. כשיש מי שאומרים שהתרגיל כולל מאפיינים לא שגרתיים מרגיעים אותם. סימנטוב כתב את ההערכה שלו לגבי הצפוי להתרחש, אבל קמ"ן פיקוד דרום, דוד גדליה, מחק את הכותרת ואת סעיף ההערכה והלקטים הללו מעולם לא הופצו. הדם הרע בין הקמ"ן, גדליה, לסימנטוב נמשכו גם במהלך המלחמה כאשר סימנטוב נשלח לכלא בבאר שבע בגלל אירוע מנהלתי. מישהו מתערב והוא לא נכנס לכלא, אבל סימנטוב מודח מפיקוד דרום ועובר לתפקיד אחר".
עוד מוסיף מיטשניק ומציין כי בנוסף היה גם אזרח עובד צה"ל, אלברט סודאי, איש מחלקת המחקר של אמ"ן ששולט בערבית ומבין בקוראן, שקרא ושמע את נאומי סאדאת והבין שהמצרים נערכים למשהו אחר. סאדאת דיבר על 73' כשנת הכרעה להחזרת סיני בין אם בשלום ובין אם במלחמה. "היה צריך רק להקשיב לנאומים שלו".
"סודאי ומינה פטאל שעודה בחיים והייתה קצינה שלו, נכנסו כמה שבועות לפני השישה באוקטובר 73' לראש ענף מצרים באמ"ן מחקר, קצין מוכשר, סודאי אומר לו שחייבים לקרוא את מה שסאדאת אומר ולהפנים שהוא מתכוון להחזיר את סיני בשלום או במלחמה. נינה מצטטת את הקצין שאמר להם 'אתם לא מבינים. אתם חושבים כמו ערבושים. אני מבין מה שאתם לא מבינים'. בכך הוא מגמד את קציני המחקר שלו, אלה שאמורים להבין את האויב ולהיות הבסיס של המחקר, זהו הזלזול באויב זילזול שנמשך מאז ימי הנעליים הזרוקות בששת הימים".
מיטשניק מספר על סקירות מודיעין מזלזלות שהופצו על הקצינים המצריים והיכולות הבלתי מפותחות שלהם, כמו גם על סאדאת עצמו שהוגדר במחלקת המחקר של אמ"ן כמוכר עגבניות ולסודאי קראו 'פאניקיסט', כמי שמנסה לעורר בהלה ופאניקה.
מכאן עובר מיטשניק לאירועים שקדמו לאירועי השבעה באוקטובר והניסיון להשוות בין הלכי הרוח שקדמו לשני האירועים, על אף שהידע אודות האחרון שבהם מוגבל. "אני לא קובע בנחרצות אם חטא היוהרה הביא לכישלון השבעה באוקטובר, למרות שאני משער שכן. הרי בדרך לשבעה באוקטובר הייתה קונספציה שחמאס מורתע והיו סימנים מעידים רבים, בדגש על אלה של התצפיתניות על הצעדים החריגים של חמאס, אבל הקונספציה של אמ"ן חילחלה לצמרת הביטחונית והמדינית והניסיונות לדרוך את המערכת, כולל בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר, לא צלחו".
מיטשניק מזכיר כי הסימנים המעידים הובילו את ראש השב"כ לשלוח את צוות טקילה לדרום מחשש שמשהו קורה, אבל הדברים עדיין לא הגיעו לחיילי האוגדה בשעת התקיפה של חמאס. "היו מפקדים שידעו ולא העבירו את ההתרעות", הוא אומר. "יש הרבה סימני שאלה לגבי אותו לילה ביחס לבכירים".
בהמשך הדברים מציין מיטשניק כי בעוד ישראל זלזלה באויב, האויב נהג ההיפך כאשר למד היטב את ישראל דרך מחלקת מודיעין צבאי שהקים ובה מעל 1500 מאנשיו. כל אלה ידעו לאסוף פרטי מידע מאינספור מקורות, "אנחנו מפטפטים את עצמנו לדעת", אומר מיטשניק ומציין בהקשר זה הודעות יח"צ של צה"ל אחרי כל תרגיל צבאי, צילומי סלפי של חיילים בבסיסים ובמוצבים, פרסומים ברשתות החברתיות ועוד ועוד. כל אלה נאספו על ידי אנשי המחקר של החמאס ונותחו היטב.
בעקבות כל אלה, מציין מיטשניק את ההערכה לפיה מידע אנושי לא עבר לאנשי המודיעין הישראליים משום שחמאס ביצע תרגיל הונאה דרך מקורות שישראל סמכה עליהם לצד ההרדמה שלו את ישראל. כך קרה שכל אותה תכונה רבה שקדמה למתקפת השבעה באוקטבור לא הגיעה לידיעת אנשי המודיעין הישראלי.