אציין בקצרה כמה סיפורים בהם הייתי נוכח במהלך שנות לימודי בישיבת מרכז הרב בשנים תשמ"ה - תשנ"ד
את שיעור המוסר החשוב ביותר ששמעתי בחיי קבלתי ממרן זצ"ל באחד משיעורי מוצאי שבת בביתו. הרב פנה אל אחד הבחורים ואמר לו :" אולי אתה רוצה להתחלף איתי? , קח את הכיסא שלי (דהיינו את המעמד והתפקיד שלי) ותן לי את הזקן השחור שלך ( את הגיל הצעיר שלך)"
כששתקנו אחרי האמירה הזו , הוא המשיך והוסיף : " הלוואי שהייתי צעיר כמוכם , אני בטוח שהייתי יודע לנצל את השנים הללו כמו שצריך".
זה היה בשבילי טלטלה חזקה , הרב היה בשבילי בפסגת השאיפות של כל בן תורה , גם רב ראשי , גם ראש הישיבה, ת"ח עצום שהכל נושאים פניהם אליו , והוא מוכן לוותר על הכל , בשביל לזכות להיות צעיר , שעומדות לפניו שנים רבות ושלוות. כמה מוסר יכולים אנחנו לקחת מזה בתור בחורים צעירים שכל עתידם לפניהם.
עוד אני זוכר מאותם שיעורים במצאי שבת. הרב היה גאון בזה שידע להסתיר את גאונותו.
פעם אחת נשאל ,ביחס לשם שבו מוזכר הכינוי אל (כמו אלחנן או גבריאל), הרב הרהר רגע ואמר : מי שמתיחס לזה הוא ה"שדה חמד" - בכרך זה וזה , וסימן זה וזה. מיד הובא הספר ואכן נמצאה התשובה לשאלה. ואז הוסיף הרב ואמר : את השדה חמד הזה למדתי לפני ארבעים שנה ( כמדומה לי) , ואני שמח לראות שלא שכחתי...
על מידותיו המיוחדות ניתן ללמוד מסיפור זה. כשעמדתי להתחתן , פניתי לרב בבקשה שהוא זה שיערוך את החופה. והרב נענה בשמחה.
כשבועיים לפני התאריך , נקראתי בדחיפות לביתו של הרב , ובנו ( ר' יעקב שליט"א) אמר לי בשם אביו שהוא מתנצל מאד כיוון שהרב נאלץ לטוס בדחיפות לחו"ל , הוא לא יוכל לערוך את החופה , כמובן שהצטערתי מאד ונאלצתי לבקש מרב אחר שימלא את מקומו. כעבור כשנתיים כשנולד בני בכורי , פניתי לרב בבקשה שהוא יהיה הסנדק, הרב שאל איפה יערך הברית ? ואני אמרתי : במבשרת ציון .
הרב אמר : אתה יודע שאני לא יוצא מירושלים לבריתות , אמרתי לרב ( במין עזות): אני יודע , אבל הרב הוא בעל חוב שלי. כשהרב תמה על זה , הזכרתי לו את ענין החופה . הרב לא היסס לרגע ואמר מיד , אתה צודק , ואני מוכן להיות הסנדק כדי לרצות אותך . ואכן כך היה, ובכך זכיתי שהרב יהיה הסנדק של בני בכורי.
הרב היה מבקש מהעדים של החופה, שיהרהרו תשובה בליבם, מכיוון שהעדים הם עדי קיום , ואם הם רשעים אין תוקף לקידושין , ועל כן עליהם לערוך תשובה. כדי שהקידושין יהיו כשרים בוודאי.
כשהרב היה נכנס לבית המדרש , הוא היה מסתכל על הסטנדרים , ואם היה רואה ספר לא מוכר , היה נעצר ומעלעל בו, והיה אומר , צריך שלבן תורה יהיה " סקרנות בריאה" .
ביציאתו מבית המדרש היה מעיין בלוח המודעות על כל ההודעות , ומעיר הערות שונות.
* כשפנו אליו שבחורים נכנסים לפני הזמן לחדר האוכל בארוחת ערב , לא נמנע בעצמו מלהיכנס לשם ולהעיר לבחורים , שאכילתם המוקדמת היא נגד רצון הנהלת הישיבה , ויש בזה משום גזל.
וכמו כן, כששמע שמתקיים מניין מאוחר של שחרית בבית המדרש הקטן שבקומת הפנימיה , הלך בעצמו כדי למחות על כך , ולהעיר לבחורים שאין ראוי לערוך מנין מאוחר בישיבה.