ברוך וילהלם (61) ורעייתו רבקה (56) מקריית מלאכי התמודדו עם כבדות שמיעה במשך עשרות שנים.
ברוך נפצע בתאונת דרכים בגיל שלוש שהותירה אותו כבד שמיעה, בעוד רבקה לוקה בשמיעה מלידה.
"כל החיים שלנו התנהלו בתוך עולם של שקט חלקי", מספר ברוך. "בגיל שלוש רכב פגע בי, ומאז הירידה בשמיעה החמירה עד לחירשות כמעט מוחלטת".
רבקה נסעה בנערותה לרבי מלובביץ', ושם הבינה לראשונה את גודל החסך: "כשהבנתי שאני לא באמת יכולה לשמוע אותו - אז קיבלתי החלטה: אני אתחתן רק עם מישהו שמבין אותי באמת".
השניים נפגשו בשידוך, וגם אז ברוך היסס. "בהתחלה אמרתי - לא מספיק שאני לא שומע, אז גם היא? אבל כששמעתי עליה, ובייחוד אחרי שהרבי מחק לי במכתב את המילה 'האם' מהשאלה על השידוך - הבנתי שזה מה שנועד לי. תוך שבוע החלטתי את ההחלטה הכי טובה בחיים שלי".
השנים עברו, הילדים גדלו, ובני הזוג המשיכו להתמודד עם מציאות של כבדות שמיעה. מגפת הקורונה, עם המסכות שהסתירו קריאת שפתיים, הקשתה עוד יותר.
"הבנתי שאני צריכה פתרון משמעותי", אומרת רבקה, שעובדת כרכזת מוגנות בבית ספר. קלינאית תקשורת הציעה לה לשקול שתל שמיעה, ורבקה החליטה ללכת על זה. "אמרתי לברוך - אני הולכת על זה, אתה בא איתי? והוא בא".
השניים פנו לפרופ' שרון אבנת תמיר מבית החולים אסותא אשדוד, והניתוחים עברו בהצלחה. הרגע המרגש ביותר הגיע כששמעו זה את זו בפעם הראשונה.
"פשוט פרצנו בבכי", מתאר ברוך. "פתאום שמעתי צלילים שלא ידעתי שהם קיימים. בבית בשבת שמעתי 'טיק טיק', חשבתי שזה ברז דולף - עד שהבנתי שזה המחוג של השעון".
רבקה מספרת: "ברוך חזר מבית הכנסת בוכה, הוא שמע את התפילה. בשבילנו זו תחושת שליחות - להגיד לאנשים אחרים שזה אפשרי".
פרופ' שרון אבנת תמיר, מנהלת היחידה האונטולוגית ושתל שבלול באסותא אשדוד, אמרה: "סיפורם של בני הזוג וילהלם מרגש במיוחד. הטכנולוגיה של השתלים הקוכליאריים התקדמה מאוד בשנים האחרונות, ואנחנו רואים יותר ויותר מטופלים שמקבלים הזדמנות אמיתית לשמוע מחדש. ההצלחה נובעת לא רק מהניתוח, אלא גם מהשיקום שאחריו ומהמחויבות של המטופלים".