מציאות סבוכה

רגשות מעורבים. מצד אחד שמחה כנה על חזרת אחינו החטופים, הן כחובת המדינה לאזרחיה והן כחלק מאיחוי הקרעים בעם.

מצד שני הבנה מפוכחת וכואבת שההסכם הנוכחי, שנוסח בנאיביות יתר, עלול לאפשר לאויבינו לשוב ולהתעצם.

בעזה נקלענו למלחמת התשה מול אויב אכזר ושפל החפץ בהשמדתנו, שאינו נרתע מאבדן חיי אזרחיו ונכסיו. מבחינתו, גם הישרדותו של מחבל חמאס אחד, המתערב ביום יום באוכלוסייה האזרחית, נחשבת לניצחון.

במציאות מורכבת זו, שנולדה מנאיביות אוסלו ועיוורונו ומתפיסת “שלום כלכלי” רבת שנים, אנו נאלצים לסיים את הפרק הנוכחי של המלחמה.

המחיר הבינלאומי, סכנת התמשכות הלחימה לפחות לשנה נוספת, והלחץ האמריקאי מצמצמים מאוד את מרחב הבחירה של ישראל. למרות זאת, עלינו להתעקש לפחות על שני תנאים הכרחיים:

1. שליטה ישראלית עצמאית, מלאה ורציפה בציר פילדלפי. לא פיקוח סמלי ולא מיקור חוץ. שליטה הנדסית, מודיעינית ומבצעית לרוחב ולעומק, כולל חדירה תת-קרקעית, אמצעי חישה ומעקב, כוחות קבע, סגירת פרצות, הריסה יזומה של תשתיות הברחה, ומעבר ביקורת ישראלי בכל נקודת מעבר רלוונטית. התיאום עם מצרים טכני בלבד ואינו מחליף שליטה בפועל. בלי פילדלפי אין פירוז אמיתי ואין מניעת התעצמות.

2. הבהרה ברורה ומושמעת- אין מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. לא כעת, לא בהדרגה ולא בתנאים עתידיים. זה אינטרס ליבה של ישראל ואינו נושא למשא ומתן.

ניתן ורצוי להשיג הצהרות תומכות משותפות אזוריות וממדינות נוספות לכך אך אלו תוספת מבורכת בלבד ואינן משנות את העיקרון.

זהו המינימום הנדרש, ויש לעגן ולקבל לכך גיבוי אמריקאי מפורש.

יש להפנים, על אף הישגי ישראל במערכה הנוכחית, נידרש להשקעה מתמשכת בביטחון ובגבולות ולעמידה מפוכחת וברורה נגד כל הסכם הכולל ויתור על שטח כלשהו.

החזרת שטחים שכבר נמסרו קשה מאוד ולעתים כמעט בלתי אפשרית; ודאי שאין למסור נוספים. נוסף על כך, יש להיערך לסבבי לחימה נוספים בכלל הזירות, ולהבהיר שלא נסכים לשדרוג מציאות שלטונית כלשהי מול תומכי טרור מכל סוג, גם אם הם יודעים להסוות היטב את כוונותיהם.

ישראל יכולה לצאת מחוזקת מעל, ככל שתוסיף להיות מפוכחת ולא מדומיינת, ולהימנע מהימורים מסוכנים שנלקחו בעבר והביאו אותנו עד הלום.

קובי אלירז שימש כיועץ לענייני התיישבות תחת שרי הביטחון משה (בוגי) יעלון, אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו וכיועץ לשר הביטחון נפתלי בנט לענייני שטחי C