כן, אבל.
אחרי שנתיים של מלחמה שנפתחה בתנאים הגרועים ביותר שיכולנו לדמיין, עם 250 חטופים, ישובים שרופים, מאות נרצחים וזוועות שלא ברא השטן, ניתן אולי לבשר על סיום השלב המרכזי של המלחמה. החטופים יחזרו בעז"ה לארץ. החיים והמתים.
השליטה הביטחונית והאזרחית של חמאס ברצועת עזה תסתיים (כך ע"פ סעיפי ההסכם). מאות הלוחמים ששילמו בחייהם, המשפחות השכולות, הפצועים בגוף ובנפש, לוחמי המילואים הנדירים ומשפחותיהם המסורות, חיילי הסדיר הגיבורים. כל אלה יכולים להסתכל על התקופה הזאת בגאווה אדירה, בכבוד רב ולהבין שבזכותם יחזרו החטופים ובזכותם יש נצחון.
ככל הנראה אם סעיפי ההסכם שהנשיא טראמפ הוביל ימומשו, מדובר בניצחון. ניצחון במלחמה. ראש הממשלה מנה את מטרות המלחמה ואם ההסכם יכובד, אותן מטרות יושגו.
השבת החטופים
שלילת השלטון הבטחוני והאזרחי של חמאס בעזה.
אבל ויש כאן אבל גדול.
התפיסה שלנו את המציאות במדינה נשענת על הנחות מוצא שלכתחילה מעמידות את מדינת ישראל בפני מצב אבסורדי הנגזר מהסכמים והחלטות מדיניות הרות אסון שהביאו את ישראל למציאות של ה7 באוקטובר. ואת זה חייבים לברר וחייבים לשים על השולחן.
תפיסת אוסלו ובהמשך תפיסת ההתנתקות בעצם אמרה שאנחנו "לא רוצים יותר לשלוט על ערבים". ניתן לערבים כאלו ואחרים לנהל לעצמם את החיים והם בטובם ישמרו על הסדר הפנימי שלהם ועל ביטחוננו היהודים. הנחת יסוד זו התפוצצה לנו בפנים פעם אחר פעם. מרגע כניסתו של רב המרצחים ערפאת באדיבותם הרבה של רבין ופרס ועד שמחת תורה תשפד. לא היה יום אחד או רגע אחד שנמצא ולו מנהיג ערבי אחד שבאמת ובתמים יקח את ההזדמנות שישראל איפשרה לו ויפעל למען חיים נורמאליים לציבור שלו ובטחון ליהודים באזור.
כל ההתנהלות של ממשלות ישראל ומדינת ישראל ב30 השנים האחרונות הן נגזרות מתהליכים אלו. אין חשיבה לביטול הנחות היסוד העקומות האלה, שגם חובה להגיד את האמת, נכשלו כישלון חרוץ. בניית מערכות הגנה משוכללות ככל שיהיו, חומות פיזיות ומגנטיות, מצלמות יורות וכיפת ברזל. בסוף, כל התפיסה היא - אנחנו פה והם שם. נגן על עצמנו מבחוץ ונסמוך על הערבים שלא יתפוצצו עלינו ולא יעברו את אותן "גדרות".
בכל מציאות הגיונית, מלחמה שנפתחה בהתקפה כה אכזרית וברוטאלית, שהגיעה אחרי 30 שנה של תפיסה בטחונית ומדינית הזויה שקרסה לאורך כל השנים והגיעה לשיא קריסתה ב7 באוקטובר, היה ברור כי זה הזמן לשינוי התפיסה. זה הזמן לזרוק את חלומות אוסלו ואסון אוסלו לפח האשפה של ההיסטוריה. להבין שאין שום אפשרות ששלטון פלסטיני ולא משנה מאיזה זרם או פלג יהיה אחראי שוב על בטחון אזרחי ישראל.
הסיוט והאסון הזה הסתיימו. ישראל מסיימת את המלחמה בשנוי מציאות ושינוי תפיסת אוסלו. לא חומות מבוצרות סביב ישובי היהודים וחומה להגנת הנוסעים ברכבת לשדרות, אלא, שליטה מלאה בכל המתחרש ברצועת עזה. להוציא את האפשרות של איום כל שהוא על חיי יהודים מרצועת עזה. זה מה שמתבקש, זה הנכון וזה הצדק. שליטה מלאה ישראלית בכל השטח.
זריקת תפיסת אוסלו לפח ובניית תפיסה בטחונית, ערכית וציונית חדשה - ישנה. לא יהיה שלטון ערבי פלסטיני על שום שטח בין הירדן לים. זאת הדרך היחידה לאפשר לנו היהודים לחיות כאן את חיינו ולקיים את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. כל מציאות אחרת שבסופו של דבר שמה ערבי פלסטיני על כס השליט ברצועת עזה ו/או ביוש, משמרת את התפיסה הכושלת של אוסלו ומביאה עלינו שוב במוקדם או במאוחר עוד טרור ועוד עידוד לשנאת יהודים ורצח יהודים.
זאב ז'בוטינסקי, מחולל המחנה הלאומי ומאבות הציונות, אותו נוהג לצטט ראש הממשלה רבות, חזה את הדברים כבר לפני למעלה ממאה שנה במאמרו "על קיר הברזל- אנחנו והערבים":
"איננו יכולים שום פיצוי בארץ ישראל לא לערביי ארץ ישראל ולא לערבים בשאר ארצותיהם. משום כך, אין להעלות על הדעת הסכם מרצון. משום כך האנשים החושבים שהסכם זה הוא תנאי בל יעבור למימוש הציונות, יכולים כבר עכשיו לומר - "לא" ולוותר על הציונות.
ההתיישבות שלנו צריכה להימשך או להיפסק בניגוד לרצונה של אוכלוסיית הילידים (הערבים, י.ב). ולפיכך היא יכולה להוסיף ולהתפתח רק תחת חסותו של כח מגן שאינו תלוי באוכלוסייה המקומית - קיר ברזל שלא יהיה בכוחה של האוכלוסיה המקומית להבקיע."
השלב הבא
זה המקום להתקדם לשלב הבא של מדינת ישראל.
כל המבצעים השונים והמלחמה האחרונה, כל תפיסת הבטחון ההגנתית וההתקפית, מביאות את ישראל שוב למצב של הסכמה עם תפיסת אוסלו. ראש הממשלה הביא את ישראל להישגים אדירים בתחומים רבים. כולל במלחמה הנוכחית (חיסול נסראללה, פירוק חיזבאללה וציר הרשע, סוריה, איראן וכמובן המלחמה בחמאס), אבל בסוף, על אף עמידה ביעדי המלחמה שאותם הוא הציב ושינוי פני המזרח התיכון, תפיסת אוסלו עדיין שולטת כאן. עדיין מחפשים פלסטיני תורן שיעמוד בראש השלטון ברצועת עזה ונקווה שישמור על בטחון ישראל. נציב מולו אין ספור מוצבים ומנגנוני הגנה (בכל זאת יגידו שלמדנו משהו מה7 באוקטובר…), אבל את הבעיה השורשית, לא נפתור.
אין היתכנות לקיום יהודי בין הירדן לים תחת שלטון ערבי. זאת הנחת המוצא ועל מנת לעמוד בה, יש לומר בקול ברור, אוסלו היתה שגיאה היסטורית שעלתה בחיי אלפי יהודים. עלינו לזנוח את השגיאה הזאת ולבחור בדרך החיים של היהודים בארץ ישראל. אך ורק תחת שלטון ישראלי יהודי.
היה מצופה והיה אפילו נשמע מהתבטאויות של בכירי המערכת הצבאית והמדינית של ישראל בימים שאחרי ה7 באוקטובר כי אכן ישראל הולכת לכיוון הזה. אך ככל שעבר הזמן, פרט לאמירות בודדות פה ושם ולא מההנהגה הצבאית והמדינית של ישראל, המערכת חזרה לסיום המלחמה בתפיסת אוסלו.
בהיסטוריה היהודית ישנם שני מקרים בולטים של מנהיגים ענקיים אשר הובילו את עם ישראל במהלכים גדולים וניצחונות כבירים והם זכורים ומוכרים לכל יהודי ויהודי כגדולי המנהיגים היהודיים. נכתבו עליהם שירים וספרים שלמים בתנ"ך. אך הם לא זכו ו/או התאימו להוביל את עם ישראל לשלב הבא אליו הוא היה צריך להתקדם.
משה רבנו שהנהיג את עם ישראל ביציאת מצרים ולאורך שנות המדבר, לא זכה/התאים להוביל את עם ישראל לכיבוש ארץ ישראל והורשתה לעם ישראל מידי הנוכרים אשר ישבו בה.
דוד המלך, אולי גדול מנהיגי העם היהודי בכל הדורות, אשר הקים את מלכות בית דוד וביסס את ממלכת יהודה וישראל, לא זכה להקים את בית המקדש. את השלב הבא בתקומתו של העם היהודי, הנהיג מנהיג אחר.
השלב הבא בתקומתו של העם היהודי, הוא שלב המגיע לאחר ביסוס מעמדה הבטחוני של ישראל דווקא לאחר האסון של ה7 באוקטובר. שלב המגיע לאחר קריסתו של ציר הרשע האיראני שנבנה במשך שנים ע"י שונאי ישראל המקווים להשמדתה. ביסוס בטחוני וניצחונות מזהירים בהובלתו של ראש הממשלה נתניהו שהוביל את ישראל כנגד התקפות ארסיות ושיקריות מבית ומחוץ, תוך עמידה עיקשת ואיתנה מול אליטות גוססות אשר פועלות כמו מנגנון של הרס עצמי ולא בוחלות בשום אמצעי על מנת להפיל את השלטון הנבחר והחלשת הציבור עד כדי האדרת מסריו של האויב הנאצי רצחני (יש עוד אין ספור דוגמאות מהתחום המשפטי, התקשרותי, הבטחוני ועוד) ועמידה איתנה מול שנאת יהודים אנטישמית ודה לגיטימציה למדינה היהודית מחוץ. השלב הבא הוא שלב של עמידה מול המציאות החדשה שהוביל המנהיג הנוכחי. לאחר ביסוס הממלכה מגיע שלב של הגדרת הייעוד היהודי ישראלי של עם ישראל בארץ ישראל.
זהו שלב של החלפת הנהגה שיקח עוד כמה שנים וכמה מערכות בחירות (נקווה שללא מחירים גבוהים ואבדות של אזרחים וחיילים יקרים), אך הוא יגיע.
יקום פה דור חדש של מנהיגים שיקחו אחריות ויובילו את מדינת ישראל לאותו שלב הבא. דור של מנהיגים שיצטרכו להתמודד עם היבטים רבים בחברה הישראלית (שילוב המגזר החרדי, דת ומדינה ועוד ועוד), אך בהיבט הבטחוני לאומי, זאת הנהגה אשר תזנח תפיסות פרוגרסיביות של שקרים שהביאו את אוסלו ואת השלכותיו ותאמץ את תפיסת הריבונות היהודית. ריבונות ושליטה ישראלית יהודית בכל השטח של מדינת ישראל. זאת מדינת העם היהודי וכך ראוי שתהיה.