כשהדין נחתם - השמחה מתחילה
שואל המדרש: מדוע נצטוינו לשמוח בחג הסוכות שלוש פעמים - "ושמחת בחגך", "והיית אך שמח", "ושמחתם לפני ה' אלוהיכם" - יותר מבכל חג אחר? ומשיב המדרש תשובה מרתקת: "בפסח נידונין על התבואה, ולפיכך אמרה תורה הביאו עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואת השדה.
בעצרת נידונין על פירות האילן, לפיכך אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, שפירות האילן מתברכין על ידי לחם. בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר 'היוצר יחד לבם'. בסוכות כבר נידונו על הכל, לפיכך כתב שלש שמחות ושמחת בחגך, ושמחתם לפני ה' אלהיכם, והיית אך שמח" (תנחומא, רמז תרנד).
הסבר המדרש הוא פשוט וחודר לב: בפסח עדיין יש חרדה - התבואה טרם נקצרה. בשבועות השמחה חלקית - התבואה בפנים, אך הפירות עדיין תלויים באילנות. בראש השנה, אף שהממון כבר נידון, האדם עצמו עומד למשפט על נפשו, ו"אין שמחה בפני הדין" (זוהר). אבל כשמגיע סוכות, התמונה משתנה לחלוטין: התבואה בבית, הפירות נאספו, והחג מגיע אחרי יום הכיפורים - יום שבו זכינו לכפרה, לטהרה, ליציאה בדימוס מלפני היושב על כסא דין.
השמחה של מי שיצא זכאי
יש שמחה מיוחדת לאדם שיוצא מבית המשפט כשהוא יודע שזוכה. זו לא רק הקלה, אלא תחושת אישור פנימית עמוקה. לכך מכוון הביטוי "מאושר" - אדם שמרגיש שיש אישור על דרכו, שהוא פועל כראוי, בהתאם לכללים שהתוו לנשמתו. "לישרי לב שמחה" (משלי יג, ט) - מי שיודע שהוא הולך בדרך הישרה, שמחתו שלמה.
והנה בא סוכות, ועימו תחושת הטוהר והחידוש לאחר עשרת ימי תשובה. "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (משנה יומא פ"ח מ"ט). הנפש, שלא יכולה להתמלא מדברים גשמיים, כפי שנאמר "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא." (קהלת ו), מתמלאת דווקא בחודש תשרי - מתשובה, מכפרה, ומקרבה אל הבורא.
כשמרפים את האחיזה - מוצאים בטחון אמיתי
ויש עוד פן נוסף לשמחה המיוחדת של חג הסוכות. בפסח אנו יוצאים לחירות, אך אנו נשארים בתוך בתינו, אוכלים את המצה ליד שולחן קבוע. בשבועות אנו עומדים במקדש או בבית הכנסת שלנו. אך בסוכות - אנו יוצאים מדירת קבע. מרפים את האחיזה בבית המבוצר, במשכורת הקבועה, בביטחון הכלכלי שאנו מתרגלים לסמוך עליו כל השנה ויוצאים "מִדִּירַת קֶבַע לְדִירַת עֲרַאי" (סוכה ב, א). המעבר הזה הוא לא רק פיזי - הוא נפשי ורוחני. כאשר אדם יושב בסוכה, מתחת לסכך הדליל, הוא משליך על הבורא את הגנתו. הוא אומר: "לא הבית שלי מגן עלי, ולא החשבון בנק שלי מבטיח את עתידי - אלא אתה, הקב"ה".
וכאן נעוץ סוד השלווה האמיתית. כל עוד אנו אוחזים בחוזקה בבני אדם, במשכורת שלנו, בתוכניות המדויקות שלנו - אנו חיים בחרדה מתמדת שמא הכל יתמוטט. אך כאשר אנו מרפים מעט את האחיזה, ומבינים שהכל בידי שמיים, דווקא אז מגיע השקט הפנימי. הביטחון בבורא עולם הוא זה שמעניק את הרוגע, לא הביטחון בדברים חומריים. בסוכות אנו לומדים מחדש את הלקח הזה: בטחון פנימי שנובע מהכרה שיש מישהו שדואג, שמגן, ושאליו אנחנו שייכים באמת.
חודש תשרי - חודש השמחות הגדולות
חודש תשרי נודע בתולדות עם ישראל כחודש של שמחות גדולות ומיוחדות. כבר בימי שלמה המלך, בחנוכת בית המקדש הראשון, נאמר: וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ." (מלכים א ח, סה). ארבעה עשר ימים של שמחה! חז"ל דרשו שאלו היו שבעת ימי חנוכת המזבח ושבעת ימי חג הסוכות, ובהם שמחו ישראל שמחה שאין לתארה - על חנוכת הבית, על השראת השכינה, על האחדות שאחדה את כל ישראל מצפון לדרום.
וכך גם היתה שמחת בית השואבה, שהיתה מתקיימת בחג הסוכות במקדש. הרמב"ם מתאר את השמחה הזאת במילים נפלאות: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו... והשמחה שהיו שמחים בית המקדש בחג הסוכות בשמחת בית השואבה, עבודת ה' היא. והרי הוא אומר בתורה 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב'. הא למדת שהעבודה בשמחה עבודה גדולה היא" (הלכות לולב ח, טו).
החטופים חוזרים הביתה - גאולה
והנה, דווקא בימים אלה, בחג הסוכות, מתגבשת ומתממשת עסקת החזרת החטופים. אין זה מקרה. יש בזה משהו סמלי ועמוק. סוכות הוא זמן האסיף, זמן של איסוף וקיבוץ גלויות, "חג האסיף בצאת השנה" (שמות כג, טז). גם עכשיו, בשיבת החטופים, אנו חווים גאולה, חווים את חזרתם של בנינו הביתה. כשם ששמחו ישראל על חנוכת המקדש בזמן שלמה המלך- על חזרת השכינה לתוך עם ישראל - כך אנו שמחים עתה על חזרתם של בנינו השבויים. אין שמחה גדולה יותר מלהשיב נפש לישראל ולהחזיר אבודים לביתם.
כן, יש מחיר לעסקה הזו. כן, יש קשיים וסיכונים. אבל כשם שבסוכות אנו מוכנים לצאת מן הבית המוגן אל הסוכה, אל דירת עראי, מתוך אמונה ובטחון, כך גם עכשיו אנו צריכים לבטוח שההחלטה הזו, הקשה והכואבת כפי שהיא, היא ההחלטה הנכונה - להחזיר את בנינו הביתה. ובאותה נשימה עלינו לזכור ולהזכיר כי זה קורה בזכות אותם מאות חיילים שמסרו את הנפש למען העם והמולדת, ואפשרו לקרן ישראל להתרומם בגויים, ואפשרו להגיע לעסקה מתוך מקום של חוזק ולא ממקום של חולשה, והחזירו הרתעה ליושנה.
"ושמחת בחגך" - שמחה של עם שלם
חכמינו דרשו: "ושמחת בחגך - אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה" (דברים טז, יד). השמחה של סוכות היא שמחה כוללת, שמחה של עם שלם. היא אינה שמחה של יחיד, אלא שמחה שבה כל אחד מישראל חש שהוא חלק מן הכלל, חלק מעם שלם.
שמחה אמיתית היא כשכל העם שמח ביחד, כשכולנו יושבים יחד בסוכה אחת גדולה - סוכת שלום, סוכת אחדות. וכך תהיה השמחה שלנו בשיבת החטופים - שמחה שלמה, שמחה של עם שמחזיר את בניו הביתה, שמחה של אומה ששרדה את הדין ויצאה זכאית, וזוכה עכשיו לראות את פני יקיריה שבים הביתה, ושמחה של עם ששב להתאחד ולו לזמן קצר.