רובי חן, אביו של החטוף החלל איתי חן, נשא דברים במוצאי שבת בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב.
"מאז ה-7 באוקטובר הכיכר הזו חוותה המון רגשות", פתח חן בהתרגשות, "בימים הראשונים עמדנו כאן בהלם ופחד לנוכח האסון הנורא שקרה לנו. אחרי שחרור הנשים והילדים בנובמבר 23 הרגשנו תקווה שעוד מעט זה נגמר ויוחזרו כל החטופים ונתחיל להשתקם. כאשר הגיע יום המאה - יום שלא האמנו שנגיע אליו - עמדנו כאן ולא האמנו והרגשנו מועקה ותסכול גדול".
"באוגוסט 24 עם רציחתם של כרמל, עדן, הירש, אורי, אלמוג ואלכס חווינו רגשות של זעם עמוק", המשיך וסיפר, "ואז ההסכמים הפוטנציאליים שטורפדו - ואז הגענו ביום חמישי האחרון ליום ה-734, וחווינו התפרצות של שמחה לקראת החזרת כל יקירינו, כולל החיילים, סיום המלחמה ועוד רגע חזרה לנורמליות".
"גם אני שמח היום בשביל אחיי ואחיותיי למשפחת החטופים שיחבקו את יקיריהם", אמר חן, "אבל אני רוצה לשתף בעוד הרגשה - הרגשה של פטיש במשקל 20 טון שנוחת עליך עם ההשלמה של המציאות של אובדן בן, בת, אח או אחות שמשאיר חור תמידי בלב".
חן פנה לקהל ואמר: "28 המשפחות עם עוד עשרות משפחות חטופים חללים ששבו עד כה מרגישים את הקושי הבלתי ניתן לתיאור של אבל מושהה, וחשש כבד שמספר משפחות יצטרכו לחכות עוד זמן רב כי יקיריהן לא יוחזרו לקבר ישראל. למשפט 'במותם ציוו לנו את החיים' יש משמעות מיוחדת היום. בבקשה תבטיחו לנו שלא תשכחו את משפחות החטופים שאולי לא יקבלו את יקיריהן, ותמשיכו להילחם איתי עד החזרת החטוף האחרון".
בסיום דבריו אמר בכאב: "הפעם לא ניתן למלחמה להסתיים כמו בצוק איתן, אז ממשלת ישראל החליטה שלא צריך להילחם על החיילים החטופים החללים שנותרו מאחור. השקט שנקנה עבור אי החזרת הדר ואורון הביא ל-7 באוקטובר ואסור לזה לקרות שוב. בבקשה - עם ישראל - אני רוצה לשמוע אתכם ולהיות בטוח בתשובתכם. האם אתם מבטיחים לי שתלחמו איתי עד החטוף האחרון?"