בשבועות הראשונים של המלחמה, במקביל למספר משימות, זכיתי פעמים רבות לשוחח עם חיילים ומפקדים; חלקתי עמם עצות מקצועיות ולקחים מבצעיים מניסיוני, ובעיקר שיחות העצמה וחיזוק רוח הלחימה - לפני הכניסה למלחמה, במהלכה וביציאה משטחי הלחימה.
בשיחות אלה הבעתי את ביטחוני שבסייעתא דשמיא אנו ננצח, משום שממקורותינו למדנו שבכל פעם שיצאנו למלחמה והייתה בינינו אחדות, והייתה אמונה בצדקת הדרך, גבורה ומסירות נפש - הייתה לנו סייעתא דשמיא וניצחנו.
בשמחת תורה תשפ"ו ימלאו שנתיים לפרוץ המלחמה, שהתחילה במחדל, בשפל נורא ובאסון הגדול ביותר מאז הקמת המדינה; ובו תהיה מעין סגירת מעגל כפולה: מעגל שנתי של השנה השנייה למלחמה ומעגל דו-שנתי של המלחמה מראשיתה. בשנה השנייה למלחמה זכינו לראות הצלחות גדולות וניסים גדולים, בס"ד, שהפכו את הקערה על פיה מול החיזבאללה בלבנון, בקריסת השלטון בסוריה ובהשמדת צבאה, מול החות'ים בתימן, במכת מחץ באיראן, בתקיפה בקטאר, ולבסוף - בסימנים לכניעת החמאס בעזה ולהשבת החטופים, גם אם עדיין לא הסתיימה המלאכה. כל אלה הושגו למרות אילוצים חיצוניים ולחצים מבית ומחוץ, משאבים מוגבלים ואמברגו הנשק, שהתבטל רק במהלך השנה בזכות חילופי הממשל בארה"ב לממשל אוהד, שנתן לישראל גיבוי חסר תקדים בזירה הבינלאומית וסיוע צבאי בהיקפים חסרי תקדים.
במניית ההישגים יוצאי הדופן של המלחמה ניתן בהחלט לקבוע שאכן זכינו בסייעתא דשמיא לניצחונות היסטוריים חסרי תקדים, ששינו לחלוטין את המאזן הגאו-אסטרטגי ואת ההרתעה שלנו לעומת מה שהיה ערב המלחמה. הם הביאו אותנו לשלב הסיום של המלחמה באופן שונה מהאופן שבו הסתיימו המלחמות וה"סבבים" בשני העשורים האחרונים - לניצחונות חד-משמעיים הניכרים "לעיני כל ישראל". המלחמה שינתה את המפה האסטרטגית של המזרח התיכון ושל העולם כולו.
בנוסף לכך, חל שינוי דרמטי והתחזקה הזהות היהודית והאמונה בקרב מעגלים רחבים בחברה הישראלית. החברה הישראלית גילתה גבורה וכוח עמידה יוצא דופן בתולדותיה; למרות התמשכות המלחמה, כוחות המילואים המשיכו להתגייס בתמיכת המשפחות שבעורף. המשפחות השכולות, הכואבות, התגלו במלוא עוצמתן, והמנהיגות גילתה נחישות מול לחצים מבית ומחוץ.
זו לא תהיה סגירת מעגל שתאפשר לנוח על זרי הדפנה; היא תפתח מעגל חדש, של שנה חדשה עם הפנים לעתיד - של הפקת לקחים לבניין ולתיקון לקויי העבר, לצמיחה ולהתארגנות נכונה יותר לנוכח אתגרי העתיד. לשם כך תידרש הקמת ועדת חקירה לאומית לחקירת מחדלי המלחמה והנסיבות שגרמו לה, שתבחן תהליכים שהחלו שנים לפני המלחמה במעגלים רחבים - ועדה מוסכמת, שהרכבה ייצור אמון ציבורי במסקנותיה בקרב מרבית אזרחי ישראל. שנה זו תעמוד בצל ההיערכות לבחירות, שייתכן שיוקדמו - מהלך שיש בו פוטנציאל של חידוד עמדות ופלגנות.
בשמיני עצרת ושמחת תורה אנו סוגרים מעגל שנתי ומסיימים מחזור שלם של קריאת התורה מ"בראשית" ועד "לעיני כל ישראל", ומיד אנו פותחים מעגל חדש מ"בראשית" - עם הפנים לעתיד, למחזור חדש שיהיו בו תובנות ומשמעויות חדשות. אנו שמחים בו בשמחת התורה ורוקדים במעגל עם ספרי התורה, תוך שאנו מקיפים במעגל את הבימה בשבע הקפות - דווקא שבע, משום שהוא מספר המבטא ביהדות מכלול אחד ושלם.
הפרשה שחותמת את התורה היא "וזאת הברכה" - פרשה שבה משה רבנו סוגר מעגל של תקופת הנהגה בעם ישראל במשך ארבעים שנה, מהיציאה ממצרים כעבדים, למסע נדודים במדבר, לארץ ישראל - תקופה של גיבוש ועיצוב של עם ישראל כעם בן חורין, עם תורה ותרבות משלו. בסוף תקופת הנהגתו, עם ישראל מתחיל עידן חדש של כיבוש והתיישבות בארץ ישראל בהנהגתו של יהושע.
בפרשה, משה רבנו נפרד מעם ישראל לפני מותו, בברכה שבה הוא מברך כל שבט - ברכה לעתיד. בפתיח של ברכתו - ברכה כללית, לאחדות ישראל ולשלום פנימי בין שבטיו: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג, ה), "בהתאסף - בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם" (רש"י שם).
האחדות והשלום הפנימי הם ערך בפני עצמם, משום שבלעדיהם, חלילה, כביכול, אין ביטוי למלכותו של הקב"ה על עמו. אולם יש לכך גם משמעות קיומית: "עוד רמז, כי מלכות ישראל תהיה מתקיימת כשיהיו ישראל מתאספים ראשיהם יחד, וכו'. וכשישראל בגדר זה הנה הנם ברום גדר ההצלחות, ומלכותם תהיה בה הוויה של קיום, וכו'. כי ראש האובדן הוא הפירוד, וכלי המחזיק הברכה הוא השלום (סוף עוקצין) וייחוד הלבבות" (אור החיים שם).
את פרק הברכה חותם משה רבנו בברכה כללית לניצחון על האויבים במלחמה על ירושת הארץ: "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד. וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּד' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (שם, פס' כז-כט).
זוהי ברכה ייחודית, שכן ישועת עם ישראל, הגנתו, הצלחתו וניצחונו תלויים בסייעתא דשמיא: "בישראל מתגשם העיקרון היחיד שמובטחת לו התקדמות נצחית. בעם זה מתעצבת חברה אנושית שה', אלוהי כל עתיד, ערב לישעה ולקיומה. ה' הוא מגן עזרו מפני כל סכנה, והוא המעניק לו את "חרב גאותך", הווה אומר: הוא מעניק לו את הגאות הלאומית הנשענת אצל אחרים על החרב" (רש"ר הירש שם).