דני דביר, איש חינוך ובעבר פעיל מפלגת העבודה, מקדם בימים אלה קמפיין לשחרור אסירים ביטחוניים יהודיים במקביל לשחרור מאות המחבלים הצפויים להשתחרר במסגרת עסקת תום המלחמה שנחתמה עם החמאס.
בראשית דבריו מדגיש דביר כי בעוד רבים סבורים שמדובר בחנינה למאות אסירים ביטחוניים יהודיים, הרי שמדובר בסך הכול בעשרים שכאלה. את רשימת האסירים הללו העביר לאחר שהקים את תנועת 'בני חורין' לנשיא המדינה ולשר המשפטים.
"יש לי היכרות היסטורית עם הנשיא, קיימנו שיחה ולפני פסח הוא אמר שהוא הקים ועדה של היועצים המשפטיים שלו ושל משרד המשפטים והוא בודק את האנשים באופן פרטני ומקווה שתהיינה תוצאות", מספר דביר ומוסיף: "לתומי חשבתי שהאסירים היהודים ישבו עם בני משפחותיהם בסדר פסח, והנה זה מתמשך ומתמשך ועברנו כבר את יום העצמאות, את ראש השנה ובעשרת ימי תשובה כתבתי לנשיא שני מכתבים שאנחנו לקראת עסקה שמתפתחת ואני מבקש לקדם את העניין".
ואולי, שאלנו את דביר, הנשיא מעדיף למסמס את הבקשה על מנת שלא להיות מי שחתום על שחרור שכזה, אולי בשל הסביבה הפוליטית בה גדל? "אני לא מאמין שכוונתו למרוח. אני מכיר אותו היטב. הוא אדם ערכי מאוד ומילה אצלו זו מילה", משיב דביר ומציין סקר שתוצאותיו נשלחו לנשיא וממנו עולה כי 60 אחוז מהנשאלים היהודים תומכים בשחרור שכזה באופן מיידי, 74 אחוזים ממצביעי הקואליציה ו-44 אחוזים ממצביעי האופוזיציה תמכו בכך.
מעבר לכך, מוסיף דביר, "הוא נשיא מדינת ישראל. הוא צריך לייצג את כולם ולתקן את העוול ההיסטורי של שחרור אלפי מחבלים ארורים עם דם על הידיים, וכל מה שמבקשים ממנו זה שחרור של עשרים אסירים ביטחוניים יהודים. מדובר במי שכתבו לו במכתב שהם מוכנים לעשות תיקון ומצטערים על מה שהם עשו במציאות ביטחונית קשה. הם רוצים לתרום לחברה ומוכנים גם להילחם במלחמה הארוכה, וכל זה לא יכול לשכנע?", הוא שואל.
"לא יתכן שאימא פלשתינאית תמיד תהיה לה תקווה שהבן שלה, למרות שהוא רוצח ושפוט לכמה מאסרי עולם, ישתחרר יום אחד, ולעומתה לאם יהודייה אין אור בקצה המנהרה והבן שלה ירצה את כל התקופה עד תומה בתנאים מאוד קשים בלי ניקוי שלישי. עם ישראל לא יודע, אבל לאסירים הללו אין ניקוי שליש".
דביר מספר על מקרה של אסיר שנקלע להתגרות של ערבים במהלך ימי 'שומר חומות', הוא וחבריו התארגנו, שברו את חלונות הרכב שבו נסעו אותם ערבים שהתגרו בהם ואחד מהם שלף אולר ופצע את זרועו של אחד הערבים. הבחור טוען שנשבר בחקירה והודה במה שלא הוא ביצע. כעת הוא מאיים בהתאבדות ו"למה שלא ישחררו אותו אחרי שישב ארבע שנים בכלא ונשארה לו עוד שנה אחת?".
"איך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשחרר אלפי טרוריסטים פלשתינאים בהם 250 רוצחים עם דם על הידיים, כשמדובר בסך הכול בעשרים אסירים יהודים", שב ושואל דני דביר.
לשאלתנו אודות התגובות שהוא מקבל מהסביבה הפוליטית שלו, מספר דביר כי תנועתו חוצת מפלגות ומגזרים והוא עצמו מקפיד לדבר עם כלל המפלגות. בעבר הוא היה כאמור חבר מפלגת העבודה וכעת הוא מגדיר את עצמו כא-פוליטי.
"ראש השב"כ אמר ש-94 אחוז מהאסירים הטרוריסטים הפלשתינאים חזרו למעגל הטרור, וגם אלה שישוחררו יחזרו לטרור. אנחנו מדברים על אסירים שהביעו חרטה ורוצים לעשות תיקון. למה לא לשחרר אותם?", הוא שב ושואל.
אנחנו מעירים כי ייתכן והוא מעט תמים, ונשיא המדינה ממסמס במכוון את השיח אתו על מנת שלא להיות האדם שחתום על שחרורם של אותם אסירים. הראיה לכך היא שעד כה לא נקבעה לו פגישה עם הנשיא. "יכול להיות שאני תמים, אבל אני לא חושב שהתמימות שלי לא תשיג את המטרה. מי שפועל בתמימות ויושר וצדק מוסרי יכול להגיע לכל מטרה. כל מה שאני מבקש זה להיפגש עם הנשיא וזה מה שכתבתי לו בשני מכתבים. אפגוש אותו ואסביר לו את הרציונאל ברגע ההיסטורי הזה של ישראל".
דביר מזכיר את האחדות שבשמה הנשיא מדבר ואת הרוח המאחדת שהוא מבקש להפיץ בעם בתקופה זו, וברוח זו, הוא אומר, בכוחו של הנשיא לפעול ולהמשיך את האופוריה הקיימת כיום בעם סביב שחרורם המתקרב של החטופים. "יש לו הזדמנות היסטורית בלתי חוזרת. שחרר את האסירים היהודיים הביטחוניים שיתרמו למדינת ישראל".