בהושענא רבה תשפ"ו, אחרי שנתיים של מלחמה ובמיוחד בשנה האחרונה, ראינו איך יד ה' מגלגלת את האירועים, מהכנעת חיזבאללה שעוד לפני שנה ירה עלינו טילים, ועד המתקפה באיראן דרך נפילת סוריה וכעת בעז"ה שחרור החטופים.
עולה השאלה: היכן אנחנו נמצאים על ציר הגאולה? שני מקורות בתנ"ך מציעים זוויות משלימות על חג הסוכות ועל משמעותו הלאומית והעולמית.
מי הם השבים מן השבי?
השבוע נחשפנו כולנו לפסוקים מספר נחמיה שמספרים על השבים מן השבי. בנחמיה ח' י"ז: "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד"׃ הפסוקים מתארים רגע מיוחד: כשבעים שנה אחרי החורבן, לאחר שיבת ציון בהנהגת זרובבל, בתקופה של עזרא ונחמיה, העם חוגג סוכות באופן שלא נראה "מימי יהושע בן נון".
התקופה המדוברת דומה באופן מדהים לשלנו במבט על - מימי ראשית הציונות: עולים שחוזרים לארץ, אויבים מסביב (אז היו השומרונים ועמי הארץ) שמתנגדים לחזרה היהודית לארץ, מלשינים למלכות ומצליחים לעצור את הבנייה בכוח. בעזרא ד' כ"ג, מסופר כיצד מגיעים להפריע ליהודים בבניית החומה: אֲזַי אֲזָלוּ בִבְהִילוּת לִירוּשְׁלֶם עַל יְהוּדָיֵא, וּבַטִּלוּהִי בִּזְרוֹעַ וְחַיִל.” (=אז הלכו במהירות לירושלים אל היהודים, ועצרו אותם בזרוע ובחיל.)
מכאן יכול להשתמע שבמהלך המאבק ביהודים אף נלקחו שבויים, כמו שניתן להסיק מדברי נחמיה שמספר על פדיון שבויים יהודים מיד הגויים. בנחמיה ה', ח': וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם. נחמיה במהלך אירוע אחר מול עשירי היהודים המתעמרים בעניים, מוכיח אותם על ידי הזכרת פדיון השבויים היהודים מדי הגויים. אפשר מפה להסיק כי "השבים מן השבי" הם לא רק צאצאי הגולים, אלא אולי גם מי ששבו מהשבי הממשי שעבר עליהם במאבק מול גויי הארץ.
החגיגה המיוחדת של חג הסוכות
בתוך הקשיים והאירועים שעברו על עם ישראל באותם ימים, כאשר הם מתמודדים עם אתגרים מבית ומחוץ, עזרא ונחמיה מכנסים את העם בראש השנה, וכאשר הם קוראים בתורה מוזכר גילוי מחודש של מצוות הסוכות, וחגיגה לאומית שמתוארת כשמחה גדולה מאוד. המפרשים מסבירים שהחידוש לא היה שעד אז לא חגגו את חג הסוכות, אלא בעצם קיום המצווה, אלא בהתלהבות, באחדות ובפרסום - בתחושת ההתחדשות הלאומית של דור שבים לארצם, עם החידוש באפשרות לבנות סוכות ברחובה של העיר.
הגאולה העתידית וחג הסוכות
זכריה הנביא, שחי גם הוא בתחילת התקופה של שיבת ציון, רואה מעבר למימד הארצי. בפרק יד, המשמש כהפטרה ליום ראשון של סוכות, הוא מתאר חזון של אחרית הימים: יום ה' הגדול, מלחמה על ירושלים ונקמה בגויים שנלחמו בעם ישראל ואור מיוחד, שמסמל את אור הגאולה ואור שבעת הימם - עולם מתוקן כפי שהקב"ה רצה אותו.
בחזון העתידי הזה, כל הגויים שנותרו עולים לירושלים לחוג את חג הסוכות. זכריה הוא היחיד מבין הנביאים שמקשר את אחרית הימים דווקא לחג הסוכות, ומדגיש את הממד הלאומי-עולמי שלו. לא במקרה מוקרבים בסוכות 70 פרים כנגד 70 האומות, ולא במקרה שלמה התפלל בחנוכת המקדש על הנכרי שיבוא להתפלל בבית זה - בחג הסוכות.
בין זכריה לנחמיה
אנחנו נמצאים בין שני המישורים. מצד אחד, כמו בימי נחמיה, אנו חיים בתוך התהליך הטבעי: בונים, נלחמים, מגנים על עצמו וארצנו, וגם מתמודדים עם אתגרים פנימיים וחיצוניים. מצד שני, הגלגולים המדהימים של השנתיים האחרונות - האופן שבו דבר אחד הוביל לשני, הניסים שראינו - מרגישים כמשהו שמעבר לטבע.
ולצד שחרור החטופים בעז"ה, בדיוק בחג הסוכות, נשיא גוי עולה לירושלים. בתפילה ובאמונה שאנחנו קרובים יותר מתמיד לגאולה השלמה כמו שגם מתואר בהפטרת שבת חול המועד, עם הנבואה על המלחמה גוג מארץ המגוג.
חג שמח ומועדים לשמחה!
הכותבת היא יועצת הלכה ומנהלת שירות לתושב במוא"ז גליל תחתון