פירוז הרצועה איננו סיסמה ואיננו נספח קוסמטי להסכם. הוא תנאי הכרחי וקיומי. ישראל צריכה לעשות הכל לעצירת ומניעת ההתעצמות המחודשת ולמניעת המערכה הבאה, לצד השני יש כוונה לחדשה ואנחנו חייבים לעשות הכל כדי לא לאפשר אותה.
כבר בתוך זמן קצר מחתימת ההסכם נצפו ברחובות עזה דגלי חמאס, חוליות חמושות וחיסולים פומביים של חשודים בשיתוף פעולה, אלו הם סימני כשל ראשונים כאשר צה"ל יצא.
יעדי המלחמה הוגדרו בבירור: שלילת יכולת חמאס והשבת החטופים. חזרת יקירינו הביתה משמחת אך איננה סוף הסיפור; ללא פירוז אמיתי החמאס ממשיך לבסס נרטיב ניצחון מה שיקרב מעכשיו את העימות הבא. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שום דשדוש מול החמאס בעניין.
פירוז הרצועה פירושו שלילה מלאה של יכולת צבאית, איסור הימצאות נשק בינוני וכבד, איסור ייצור, אחסנה והדרכה, פירוק קווי ייצור וסגירה הנדסית של תשתיות לחימה לרבות תת-קרקע, ובקרה הדוקה על כל חומר דו-שימושי לאורך כל שרשרת האספקה שתוכנס לרצועה.
ללא שליטה רציפה בצירי ההברחה אין פירוז. השליטה בציר פילדלפי ובמעברי הגבול חייבת להיות אפקטיבית, מבצעית וטכנולוגית, עם בידוק חודרני, פריסת חיישנים, מניעת וסיכול רחפנים, ניהול שרשרת אספקה ורגולציה ברורה לכל הכנסה של חומרים דו-שימושיים. לנקוט בחומרה ולא בקולא, מלט וברזל לא בשלב בזה אם בכלל. במרחב הימי נדרש משטר נוקשה למניעת הברחות.
המשמעות המעשית של פירוז היא גישה מבצעית חופשית לאזורי חשד, חובת דיווח רציפה ותיעדוף מודיעיני והנדסי לסגירת פערים. מנגנון האימות צריך לשלב את כלל האמצעים הקיימים. כולל ביקורות פתע באתרי ייצור ואחסון אפשריים, וגישה לכל מקום חשוד, כולל למרחבי תת-קרקע כולל יכולת הריסה והסבה הנדסית. ניתן לשלב גורם בינלאומי תומך אימות, אך האחריות לביטחון ולחופש הפעולה בעניין חייבת להישאר אצלנו או לפחות בפיקוחנו.
פירוז ללא הרתעה הוא מתכון לכישלון. יש לקבע את המצב ההתרעתי והתגובה להפרות באופן ברור ומיידי.
הצעות לשחרור אסירים תמורת איסוף נשק עלולות לייצר תמריץ הפוך להגדלת אמל”ח לצורך סחיטה עתידית. אם מופעלים מנגנוני תמורה, עדיף שיעוגנו בתועלות אישיות הפיכות ומבוקרות כגון כסף תמורת נשק, היתרי יציאה או עבודה ממוקדי פרט, הכל תחת אימות מוקפד וללא יצירת כלכלה של נשק. נשק גלוי ברחוב, סרטוני תעמולה ומיתוג עצמי מייצרים נרטיב ניצחון והמשך שליטה של החמאס, שמגייס את האוכלוסייה ואת המשאבים לשיקומו.
לצד שלילת היכולות יש לעצב תודעת שליטה אזרחית וביטחונית: היעדר נשק במרחב הציבורי, היעדר חיסולי משתפי פעולה פנימיים, והבהרה תקשורתית עקבית שהפרה גוררת תגובה מיידית. ניהול התודעה הוא רכיב מהותי בפירוז, לא קישוט תקשורתי.
ישראל חייבת להבהיר את העניין. מיד אחרי החזרת כלל החטופים, זו מדיניות שחייבת להתקבע מול כל הערבים להסכם ובוודאי שמול העזתים.