עין במר בוכה ולב שמח

שמחת תורה תשפ"ו. בשבילי כל שנה השמחה הזו על סיום התורה מהולה בעצב וכאשר יקראו את הפסוקים האלה אני אזיל דמעה:

וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהֹוָ֧ה אֶת־כׇּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן׃ וְאֵת֙ כׇּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כׇּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַחֲרֽוֹן׃ וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר׃ וַיָּ֨מׇת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶבֶד־יְהֹוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י יְהֹוָֽה׃

הפסוקים האלה תמיד גורמים לי לחשוב על משה רבנו ועל הגזרה שנגזרה עליו למות לפני שזכה להשלים את פרויקט חייו. לפני שזכה לטעום את טעמה של הארץ הטובה עליה חלם. עם ישראל שמח והוא נשאר בחוץ.

אנחנו היום נמצאים ברגע כזה בהיסטוריה. ביום הזה, כשהחטופים יחגגו עם משפחותיהם ועם ישראל כולו ישמח בשובם, 915 משפחות יתעטפו ביגונם הכבד. כל אחד מהחוגגים צריך לזכור אותם. המשפחות השכולות, היתומים והאלמנות רואים את השמחה אך הם אינם יכולים להשתתף בה.

במישור הפוליטי, שלעיתים נראה כאילו הוא לא נוגע במציאות, יש כאלה שהזדרזו לקשור לעצמם כתרים. הם מספרים לעצמם שמסירות הנפש שלהם להגיע לכיכר או להפגנה כזו או אחרת הם שהביאו לשחרור החטופים. האם חשבו לרגע איך מרגישות המשפחות השכולות שבאמת הקריבו למען הרגע הזה כשהן שומעות את הקריאות הללו?

מאלה שהפכו את ההפגנות לתמצית חייהם אין לי שום ציפיות, אבל היכן ראשי האופוזיציה? היכן הוגי הדעות של השמאל שיעמידו את המוחים על טעותם? היכן הבהירות המוסרית?

לוחמי צה"ל כפו על האויב את שחרור החטופים, חלקם לא ישובו לעולם וחלקם ישאו את פצעי המלחמה על גופם ובנפשם למשך שארית חייהם. הקורבן שהקריבו המשפחות השכולות שעקדו את יקיריהם על מזבח תקומת האומה זהה לניסיון הקשה של אברהם אבינו בעוקדו את יצחק בנו.

בראש השנה קראנו את הפיוט "עת שערי רצון" ובו מסופר על אברהם אבינו, שבזמן שעקד את בנו היחיד זלגו עיניו דמעות "עין במר בוכה ולב שמח". אפשר וצריך לשמוח על שובם של אלה שזכו לחזור בחיים אך יש לעשות זאת בצניעות ותוך זיכרון לנופלים.