מעשה במרן הראי"ה קוק זצ"ל שהוזמן על ידי אחד מתלמידיו לשמש כסנדק בברית לבנו, ומרן הרב זצ"ל הסכים בשמחה. כעבור כמה שעות שלח מרן הרב הודעה וביטל את הגעתו לאותה ברית. תמה התלמיד ותמהו תלמידיו ושאלו: יפרש לנו רבינו את שיחתו, למה הסכים ולמה ביטל?
נענה הרב וענה: שמעתי שאדמו"ר פלוני משתתף בברית גם כן, ואיני רוצה לפגוש בו.
תמהו התלמידים ושאלו: מדוע אין רבינו חפץ לפגוש בו, אם הוא ממתנגדי הרב, הרי רבינו מוחל ומעביר על מידותיו, ומה ראה כאן לקנא לכבודו?
ענה הרב לתלמידיו: דעו שאותו אדמו"ר, היה בשבי רוסיה ובסכנה רבה, והמון עמלתי כדי להצילו ולדאוג לעלייתו ארצה. והוא כשהגיע, הדיר רגליו מאצלי פן יבולע לו מהקנאים... ומכירים אותי אתם שאיני מקפיד על כבודי כלל, אבל אדם שאין בו את מידת הכרת הטוב, אדם כזה לוקה בפגם באמונה שכן אומרים אנו בכל יום בבוקר: "מודה אני לפניך מלך חי וחי שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". הנה כי כן, הכרת הטוב יסודה נעוץ באמונה. ועם אדם שיש לו פגם יסודי באמונה, איני יכול להיפגש...
היום אחר ששקטו התותחים, ושבויינו באו לציון ברינה, ולב כל ישראל התרונן משמחה, והוכפלה שמחתנו בשמחת התורה השנה, ציפינו למחווה מאחדת ולהתעלות והתרוממות לגודל השעה מצד המשפחות שקבלו את יקיריהן. אבל לא חלפו שעות ובאה סטירת הלחי בצורת כפיות טובה הנובעת משנאה כבושה וגלויה והתפרצה במעמד הצהרות המשפחות במוצאי החג.
עמדו המשפחות והקפידו להכיר תודה, ועם זאת הקפידו לתת אצבע בעין, ולירוק ליד שהאכילתם. להודות לחיילים שלחמו זה ברור, להודות למשפחות הנופלים והפצועים זה ברור, אבל מי שלח אותם? הרמטכ"ל החליט לבדו ולחץ צבאית את השטנים מעזה? איפה היושרה והמוסר הבסיסי? והגדילה אם אחת שאמרה שלמרות הדרג המדיני הם יצאו לחפשי. כן, מי שהחליט שיצאו וישוחררו זה טראמפ ואין זולתו. הממשלה נאנסה לחתום בדמעות ובחוסר חשק ורצון להחזיר את החטופים, הם היו מוכנים שירקבו שם עוד שנתיים! איזה עיוות, איזה רקבון מוסרי, איזו סמיות עינים זדונית?
דברים אלו נכתבים אחר שקראתי את מאמרו של האב השכול איציק בונצל, שבו בא חשבון עם יהודה כהן אביו של נמרוד, אשר עבר כל גבול אפשרי של יושרה ומוסר בסיסי. בלי שום נאמנות לעם, לחייליו, להנהגה, רק מתוך ראיית הפרט, הצרכים האישיים, הדאגה לבנו מחמלו בלבד, פנה לבית הדין בהאג להתלונן על ראש הממשלה וכו', עיינו בדברי בונצל, דברים נוקבים וחריפים הראויים למי שנכתבו עליו.
חוסר הכרת הטוב שורשה בחוסר אמונה בצדקת דרכנו. הראיה האינדיבידואלית, הפרטית והצרה, נחלת השמאל הפרוגרסבי, הרואה את צרכיו לפני צרכי הכלל וצרכי המדינה. ולשיטתו תישרף המדינה וכל אשר לה ובלבד שיהיה מקומו נוח ובטוח. השקפת עולם צרה העלולה להמיט צרה חדשה עלינו אם לא נתעשת ונשיב מלחמה שערה, כמו שאיציק בונצל התותח קם היום לקנא לכבוד העם, לכבוד ההנהגה, ולכבוד החיילים הלוחמים והנופלים הגיבורים, שאת זכרם, חלק מאלה החצופים כפויי הטובה מחללים ורומסים ברגל גסה.
קבלתם את יקירכם-יקירינו ושמחתכם היא שמחתנו, אבל את מרירותכם, את השקפת עולמכם העבשה והחרבה אל תערבו בשמחתנו. מעכשיו את נאומי התוכחה ונבואות הפורענות והתבהלה, השאירו לשיחותיכם הפנימיות, תתמקמקו ברעתכם ביניכם. ואם תהיו מסוגלים לצאת החוצה בפנים מאירות ומסבירות, אל תאמרו כלום, חוץ מתודה לכולם.