יוני איתן, אביו של סגן נתנאל איתן ז"ל, מנהל מסע אישי מאז נפל בנו בעזה. מדובר במסע של התחקות אחר נבכי ליבו של נתנאל ז"ל כדי להבין מה הפך אותו לדמות עוצמתית ובלתי נשכחת.

כמי שגדל בבית חב"די בשכונת רמות בירושלים, מספר האב שבנו הראה ניצנים ראשונים של דרכו העצמאית והנחושה, כבר בגיל צעיר. אחד הרגעים המשמעותיים שהוא זוכר נוגעים לחגיגות יום ירושלים - בעת שנתנאל ז"ל היה בן 11 בלבד. "אחזה בו התרגשות למראה הגאווה היהודית ברחובה של עיר. הוא קרא לי לשיחה ואמר לי 'אבא, למדתי המון דברים ביום הזה ואני רוצה להתקדם. תרשום אותי לבית ספר מסוים. הבנתי שכבר בגיל הזה הוא יודע בדיוק לאן הוא מכוון. זה הפתיע אותי".

הבחירה הזו הייתה רק ההתחלה. נתנאל ז"ל נגע בשורה של נושאים חברתיים - החל מהתנדבות במד"א ועד הדרכה בסניף "עזרא" בשכונה. "אני זוכר את עצמי, עדיין תופס אותו כילד באיזשהו שלב", מתאר יוני, "כשבמקביל דופקים בבית הורים, ומבקשים להתייעץ עם נתי בקשר לבנם. אני זוכר שלא הבנתי את הסיטואציה, הרי הוא ילד, מה זאת אומרת להתייעץ איתו? הפכתי להיות אבא של נתי".

בישיבה התיכונית "חורב" בה למד התגלה ממד נוסף באישיותו. נתי לא היה תלמיד רגיל. "התברר לי שבכ-30% מהזמן, נתי לא היה בלימודים אלא בפסיפס של חסד ונתינה - עם היה עם ילדים חולים, בתמיכה במשפחות ובחיבור לעם ישראל".

לאחר השבעה, גילתה המשפחה מחברת ישנה בחדרו. היה זה יומן שכתב נתי במהלך המסע לפולין, והוא חשף עומק רגשי ותודעה היסטורית מצמררת של נער בן 16. הוא לא רק למד על השואה, הוא חווה אותה. "אני נכנס לתאי הגזים, זה חדר אטום, ואני מדמיין את אחיי ואחיותיי, מתים כל 20 דקות. בום! הלב שלי נקרע", כתב. מול בור הריגה של 800 ילדי, הוא נדר נדר לעתיד: "כשאביא ילדים לעולם, אביא יותר ממה שתכננתי כדי לנקום את נקמתם".

לפני גיוסו, היה חשוב לו לסיים את שביל ישראל, והוא עשה זאת "בחירוף נפש, בהתלהבות ובאהבה אינסוף", כדברי אביו. הוא הוביל את חבריו, דחף קדימה, ובעיקר - יצר חיבורים אנושיים בכל נקודה על המפה. כל מסע היה עם חבורה חדשה - וכל חבורה התחברה לפסיפס האנושי הרחב שהיה עולמו.

ביומניו, נתי התעמק במושגים פילוסופיים. הוא כתב על "תיקון הרצון", וקבע כי "הפחד הכי גדול של אדם - אין רצון. הרצון הוא הכלי היחיד שתורם התקדמות ושינוי. כשאין רצון, אין חוכמה ואין התקדמות".

מאז הנפילה, חייו של יוני השתנו, בכמה מובנים. "אני מתפלל אחרת", הוא מודה. "התפילות שלי הרבה יותר איטיות, הרבה יותר מתמקדות במילים, במשמעות של המילים". הוא מוצא את עצמו "תקוע" במזמור תהילים, מבין מחדש את משמעות קיבוץ הגלויות, ומגיע בדמעות לברכות האחרונות, כשהציבור כבר נמצא הרחק קדימה.

כדי להמשיך את דרכו של נתי, הוקם מיזם הממשיך את חיבורו לעם ישראל דרך ארץ ישראל. המיזם מאפשר לציבור הרחב לרכוש "עגלות ציוד" המיועדות לבנייה ושיפוץ בחוות חקלאיות ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל, וכך להיות שותפים בעשייה ובהיאחזות בקרקע, כפי שנתי עצמו אהב לעשות.