במערכה העולמית נגד הטרור, המתנהלת בדרך כלל באמצעות כוחות צבא וארגוני ביון, פועלת הזירה המשפטית-כלכלית. בזירה זו פועלת כבר למעלה משני עשורים עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, מייסדת ונשיאת ארגון "שורת הדין", שהפכה את המרדף נגד כספי הטרור למשימת חייה.
דרשן-לייטנר, בת למשפחה ציונית-דתית שעלתה מאיראן וגדלה בפתח תקווה, עשתה מסלול קלאסי של נערה במגזר. "עשיתי את המסלול של בת לאומית דתית רגילה בפתח תקווה. תיכון ישורון, שירות לאומי במגן דוד, תואר במשפטים בבר אילן ותואר שני במנצ'סטר באנגליה".
הניצוץ הראשון לכיוון שבו תבחר בעתיד נדלק עוד בימיה כסטודנטית למשפטים, על רקע הסכמי אוסלו. היא וחבריה החליטו להגיש עתירה לבג"ץ נגד כניסתם לישראל של אנשי אש"ף, רבים מהם טרוריסטים ורוצחים. בהיעדר אמצעים לשכור עורך דין, הם החליטו לייצג את עצמם. "כשהיה דיון מי יטען, אמרו לי, 'תטעני את. את אישה, אם בית המשפט יכעס, הוא לא יצעק עלייך, ואם הוא ידחה את העתירה, הוא לא יטיל צו להוצאות'. כך היה. הגעתי לבית המשפט, טענתי, העתירה נדחתה ולא ניתן צו הוצאות".
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 וגל הטרור שבה בעקבותיה היה לה ברור שהיא רוצה לתרום למאבק בטרור - בדרך שלה. "כעורכי דין, אנחנו יכולים לפעול נגד אלה שמממנים את הטרור, משום שללא מימון לא יהיה טרור".
כך נולד ארגון "שורת הדין", ששם לו למטרה לייבש את מקורות המימון של ארגוני הטרור באמצעות תביעות נזיקין אזרחיות בשם קורבנות הטרור. הרעיון, שהיום נראה מובן מאליו, היה אז מהפכני וחסר תקדים. איש לא ידע כיצד לתבוע ארגון כמו חמאס, ישות שאין לה כתובת רשומה אמיתית. "עורכי דין מומחים בכל ההליכים - אבל כשזה מגיע לארגוני טרור, אין לנו שום מושג, וגם אין תקדימים לכך. איש מעולם לא תבע ארגון טרור, איש מעולם לא תבע את הרשות הפלסטינית, איש מעולם לא תבע את איראן, או את סוריה, או אפילו בנקים שמסייעים לארגוני הטרור".
הפריצה הגדולה והחיבור המפתיע לעולם הצללים של קהילת המודיעין הישראלית הגיעו באופן בלתי צפוי. פעילותה של דרשן-לייטנר צדה את עיניה של יחידה סודית במוסד, "צלצל" שהוקמה על ידי ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל. מטרת היחידה הייתה זהה: פגיעה בתשתית הפיננסית של הטרור, אך בכלים של עולם הביון. בספרה "הרפון", שנכתב בשיתוף עם העיתונאי שמואל כץ, היא חושפת את שיטות הפעולה של היחידה. "מאיר דגן אמר שאין פשע של צווארון לבן בחמאס או בארגון טרור. כולם בני מוות". בשלב מסוים, אנשי היחידה הבינו את הפוטנציאל העצום הגלום בכלי המשפטי. "היחידה הזאת ראתה את פעילות התביעות נגד ארגוני טרור, מדינות תומכות טרור, והבינה שהכלי המשפטי יכול להשיג הרבה במונחים של הקפאת נכסי טרור והעברת הכספים כפיצוי לקרבנות. הם פנו אלינו ואמרו 'בואו נשתף פעולה'".
שיתוף הפעולה הזה, לצד הנחישות המשפטית, הניב שורה של הישגים חסרי תקדים. "התחלנו לקבל פסקי דין בסך של מאות מיליוני דולרים, נגד איראן, סוריה וצפון קוריאה", היא מפרטת.
הארגון הצליח לאלץ בנקים בינלאומיים שהעבירו כספים לארגוני טרור לשלם פיצויים עצומים. "בנקים שילמו מיליארדי דולרים, לקורבנות טרור, כפשרה מחוץ לבית המשפט, משום שהם לא רצו לקבל פסק דין, שקובע שהם תומכי טרור, אחרת הם יכולים לסגור את הבסטה וללכת הביתה".
גם הרשות הפלסטינית, יעד מרכזי לתביעות, נאלצה לשלם. בתיקים כמו הלינץ' ברמאללה ופיגועים נוספים, הצליח הארגון לעקל כספי מיסים שמדינת ישראל גובה עבור הרשות ולהעבירם כפיצוי למשפחות הנפגעים.
אחד משיאי הפעילות הוא פסק דין שהתקבל לאחרונה בבית המשפט העליון של ארצות הברית. מדובר בשיאו של מסע משפטי שנמשך כ-20 שנה נגד הרשות הפלסטינית בגין פיגועים באינתיפאדה השנייה. "קיבלנו פסק דין של חבר מושבעים, בסך של 655 מיליון דולר", היא מספרת. אלא שהרשות ערערה, וההחלטה התהפכה בערכאה נמוכה יותר בטענה טכנית של היעדר סמכות שיפוט, שכן לרשות אין לכאורה קשר לארצות הברית.
דרשן-לייטנר וצוותה לא ויתרו. הם פנו ישירות למחוקק האמריקאי. "הלכנו לקונגרס, ושינינו את החוק. בית המשפט העליון של ארצות הברית, בפסיקה חסרת תקדים לפני חודש, קבע שפסק הדין יחזור על כנו, כי יש סמכות מקומית".
בשנים האחרונות, פתחה דרשן-לייטנר חזית חדשה ומורכבת מול אחד הכוחות החזקים בעולם: ענקיות המדיה החברתית. היא זיהתה כיצד הרשתות הפכו לכר פורה להסתה, לגיוס מחבלים ולהפצת תעמולת טרור. "כל פיגוע טרור נולד במדיה החברתית", היא קובעת. אלא שכאן המכשול היה גדול עוד יותר - חוק אמריקאי המעניק לרשתות חסינות כמעט מוחלטת מפני תביעות על תוכן שמשתמשים מעלים. "אתה לא יכול לתבוע לא את פייסבוק, לא את גוגל, לא את יוטיוב, לא את טוויטר, יש לרשתות הללו חסינות".
תביעות ראשונות שהגישה נגד פייסבוק בעקבות 'אינתיפאדת הסכינים' אכן נדחו. אך היא לא הרפתה. בצעד אסטרטגי מבריק, בחרה לייצג משפחה של קורבן טרור שאינה ישראלית או יהודית - נעמי גונזלס, צעירה אמריקאית שנהרגה בפיגועי דאעש בפריז. התביעה הוגשה נגד גוגל, הבעלים של יוטיוב, בטענה שהפלטפורמה אפשרה לדאעש להפיץ סרטוני עריפת ראשים ותעמולה שסייעו לו לגייס פעילים, שחלקם חזרו וביצעו פיגועים באירופה. "בסוף כל סרטון שכזה, אנשים ידעו שדאעש קיים, וידעו גם איך ליצור איתו קשר, ואיך להצטרף אליו", הסבירה.
לאחר שהפסידה בערכאות הנמוכות, התיק הגיע לבית המשפט העליון בארה"ב. השופטים, שהבינו את גודל הסכנה בחסינות הגורפת, קיבלו החלטה דרמטית. "הם הבינו שאי אפשר לאפשר לרשתות הללו הכל, לתת להם חסינות מהכל, והם מעלים תכנים שהם באמת מזעזעים, של תמיכה בטרור, של אפילו מתן סיוע לארגון טרור".