מכל אומות העולם בחר הקב"ה בעם הזעיר ביותר

'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר'. הבריאה הראשונה בבריאת העולם אחר השמים והארץ, הייתה האור. אור שאינו חומרי, אור שכולו רוחני.

אומר רבנו-בחיי, נאמר 'יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר' - שני אורים היו, הראשון שמשתמשים בו בעולם הזה, הוא אור החמה והלבנה. והשני הוא האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. וידוע כי האור שמשתמשים בו בעולם-הזה נאצל מן האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. ושניהם, הגנוז והנגלה, רמוזים בפסוק אחד שבתהלים, [לא,ב] 'מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. 'רב טובך הצפון' הוא האור הגנוז, 'פעלת לחוסים בך' הוא האור הנגלה. כלומר, ממנו, מהאור הגנוז פעלת אור נגלה לחוסים בך בצלך בעולם הזה. וזהו 'נגד בני אדם'. ואל תתמה ותאמר, והלא לא נבראו המאורות ביום הרביעי, כי המאמר ביום רביעי הוא שגזר ה' שיאירו המאורות למטה, לארץ, ככתוב: 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'. [א,טז], שהרי ביום ראשון לא הייתה האורה מגיעה למטה, כי אם ברקיע.

ועל דרך המדרש, אומר רבנו-בחיי, בשר-ודם מדליק נר מנר דלוק. היכול הוא להדליק נר מתוך החושך?! אך הקב"ה מוציא את האורה מתוך החושך שנאמר 'וחשך על פני תהום', וכתוב אחר-כך 'וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר'. לכך מתכוון איוב באומרו: 'מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת'... [יב, כב].

ועל דרך הקבלה, ממשיך רבנו-בחיי ואומר שהאור נברא עוד לפני השמים והארץ. 'יהי אור ויהי אור' היינו, אין תחילת הוויית האור הזה בפסוק זה, כי כבר המלה בראשית היא המאמר הראשון, ובאותו מאמר היה האור מכוסה, ועתה במאמר 'יהי אור' גילה אותו והגבילו להתבונן בו. רמזו זאת לנו חכמי האמת בכך שלא נאמר 'יהי אור ויהי כן', כפי שנאמר בשאר ימי הבריאה, אלא 'יהי אור ויהי אור', כי כבר היה האור במילה הראשונה - 'בראשית'. אומר הבל שם טוב, זי"ע, היכן גנוז אותו אור לצדיקים, היכן גנזו? בתורה. ולכן על לומדיה נאמר, 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול' [ישעיהו ט] זהו האור שנברא ביום הראשון וגנזו ה' ללומדי התורה.

בשבוע החולף סיימנו לחגוג את חג-הסוכות, עליו כותב הרב אליעזר מלמד בפניני-הלכה, שמיוחדת היא מצוות הישיבה בסוכה, שהיא מקדשת את שגרת חייו של האדם. האכילה והשתייה, השיחה והשינה, כיוון שהן מתקיימות בסוכה - הרי הן מתרוממות ומתקדשות למעלת מצווה. ורמזו לזה בעלי הקבלה, שאור הסוכה הוא "אור המקיף", לעומת רוב המצוות ובכללן ארבעת-המינים, שייכים הם ל’אור הפנימי’.

בימים אלה 'וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים...', כימי יוסף בבית הסוהר המצרי, זכו גם אחינו החטופים אחרי שנתיים ימים לראות אור. דומה כי זוהי דוגמה מיטבית לאותו אור המקיף, תרתי משמע, המקיף ומשמח את כלל ישראל, ללא יוצא מהכלל. שרנו ועוד נשיר בימים אלו 'וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה'. [ישעיהו נא,יא]. אומר הרד"ק, כשם שפדית את עם-ישראל ממצרים, כן תפדה את עם-ישראל מהגלות. וחזרתם מהגלות תהיה בראש מורם, הם ילכו קוממיות אל ארצם ויבואו לציון ברינה.

רבי ישעיה מטראני לומד מפסוק זה מהו סדר הדברים הרצוי. תחילה, עורי עכשיו לעשות נקמה באדום, ורק אז פדויי ה' ישובון. רבי ישעיה מטראני , הידוע בכינוי, תוספות רי"ד, חי בתקופת הראשונים באיטליה ב- 1160 [לפני כ 865 שנה]. כתב-היד של תוס' רי"ד היה ספון, סגור ומסוגר, בספריית לנין במוסקבה בתוך אוסף גינצבורג. אוסף שאף צילום לא היה ניתן לקבל ממנו עד 1992, אחרי נפילת מסך הברזל. אולם זכינו חמי, ר' מאיר ברכפלד ע"ה, ואנכי, שנים לפני כן, בזכות קשריו, לבקר בספריית לנין, בשליחות הרב יהושע הוטנר זצ"ל, מנהלה האגדי של האנציקלופדיה-התלמודית דאז, ולקבל לידינו מיקרופיש של תוספות-רי"ד. כתב ידו היה אף הוא בחינת פדויי ה' שהבאנו וכך שבו לציון ברינה, ונערכו בעבודה מעמיקה ב'יד הרב הרצוג' במשך כשלושים שנה.

בדומה לרד"ק, אומר רש"י ש'ופדויי ה' ישובון' הוא לשון תפילה ומוסב על הפסוק שבהמשך, 'עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא'. [ישעיהו נב,א]... כשהמטרה היא - 'לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי, לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי'.

בדומה גם רבי שלמה-אלקבץ פונה לירושלים ב'לכה דודי', המושר במדי ליל-שבת במרבית קהילות ישראל, ואומר 'התעוררי התעוררי כי בא אורך, קומי אורי, [באלף], עורי עורי שיר דברי, כבוד ה' עליך נגלה. ובבית הקודם לזה - התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך, עמי... מי הם בגדי תפארתה של ירושלים? עם ישראל!

אין מתאים יותר לימים מיוחדים אלה מאשר הביטוי 'רואים את האור בקצה המנהרה! ביטוי שבא לבטא את התקווה והסיכוי שבוא יבוא לאחר ימי חושך וייאוש. עם זאת, דומה כי פטנט כריית מנהרות הוא דווקא של עם-ישראל, אך ככלי להצלה ולא לכליאה. תחילה בשופטים [ו] - 'וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים'. 'וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת'. כאמור, היו אלה מנהרות מילוט ולא מנהרות תקיפה וכליאה. כותב רד"ק בפירושו למלה מנהרות שזה כמו מערות, ויש להן חלון למעלה שנכנסת ממנו האורה, ומפני זה נקראו מנהרות ב'הא'. ומוסיף שלשורש נה"ר שייך גם הביטוי לשון סגי נהור כתיאור עוור. עם זאת ידוע שעיוורים רבים רואים את שפקחים גדולים אינם רואים.

על ביטוי זה, יש מי שכתב שראוי לשנותו ל-יש אור בתוך המנהרה! או במלים אחרות: יש נהרה בתוך מנהרה! היינו, לא רק היעד חשוב אלא גם ולא פחות הדרך ליעד. יש לה לדרך יופי אמיתי וערך רב גם ולמרות הקשיים שבדרך. ואולם, לעניות-דעתי, אחרי ששומעים את פדויי ה', כמו אליה כהן או אדם ברגר, ששבו משכבר, רצוי יותר לשנות אימרה זו ל: יש אור בתוך המנהרה! או יש נהרה בתוך המנהרה! כי דווקא במנהרה, מתוך החושך, ראו הם אורו של עולם, את אור ה'. יש שקראו קריאת שמע מדי יום, יש שאמרו 'שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'', מעל בימת אותם נאצים-חמסניקים, או 'לדוד ה' אורי וישעי'. יש שעשו מדי שבת קידוש על מים, אך בעיקר עשו קדוש שם שמים.

'נאמר במגילת אסתר, 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר', על כך אמר רב יהודה במסכת מגילה אורה זו תורה, וכן נאמר במשלי [ו, כג] 'כי נר מצוה ותורה אור'. בשמחת-תורה שזה עתה חגגנו, נוהגים לחבר את הפסוק האחרון של התורה 'לעיני כל ישראל', שתפקידם להיות 'אור לגויים', יחד עם האור של 'בראשית ברא אלוקים'. וזאת כדבר ראשון וכבסיס ליקום כולו. 'וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר'. בסיס העולם הוא האור הרוחני שיבוא לידי ביטוי בעולם על ידי עם-ישראל שייעודו הוא להיות אור לגויים, מתוך קדושתה וייחודה של ירושלים שהיא אורו של עולם, ומציון תצא תורה, תצא אורה. ירושלים אורו של עולם, שנאמר 'והלכו גוים לאורך', ומי הוא אורה של ירושלים - הקב"ה, ככתוב 'והיה לך ה' לאור עולם'. [בראשית רבה נט, ח].

אך ראוי לזכור שגם החושך הינו בריאה של ה'. כפי שאנו אומרים בכל יום 'יוצר אור ובורא חושך'. הוי אומר, גם החושך מאיתו יתברך. אך אומר בעל 'נתיבות שלום', כיצד יראה האדם בחייו אור ולא חושך? לשם כך נתן ה' לישראל מאורי אור, הלוא המה התורה והמצוות, המקרינות מאורם להאיר מוחם וליבם של ישראל. ובראשם, כח התורה הקדושה המקרינה אור על לומדיה. 'כי נר מצוה ותורה אור'. למה הדבר דומה? לאחד ההולך בחשכת לילה ונופל לבורות וקוצים, ואז ליסטים באים עליו. כיון שהאיר היום, נזהר הוא שלא ליפול בבורות, וכך ניצל הוא מכולם. התורה היא מציאות של אור ומאירה מחשכי נפשו, רוחו ונשמתו של יהודי, כי סגולתה של התורה היא להכניס באדם בהירות הדעת והרחבתה. 'כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר' [תהלים לו, י].

ומביא בעל 'נתיבות שלום', שבדברים-רבה [יא] כתוב שביקש משה-רבנו קודם פטירתו דבר אחד, והוא שיבקעו כל השערים שבשמים וכל התהומות, ויראו שאין זולתך. כי כאשר מאיר על האדם אור הדעת האמיתי, 'כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר'.

שילוב זה של סיום התורה במילים 'לעיני כל ישראל', שייעודם הוא, 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו' ובכך להיות אור לגויים, עם ראשית 'בריאת האור בעולם, מצינו גם בקריאת-שמע הכרוכה בשתי ברכות לפניה. האחת, ברכת יוצר-המאורות והשנייה ברכת אהבה-רבה או אהבת-עולם שבנוסח ספרד. לכאורה קשה, מדוע קודם קבלת עול-מלכות-שמים ועול-מצוות שבקריאת-שמע, תיקנו אנשי-הכנסת-הגדולה את ברכת המאורות, את יצירת האור והחושך, ובעצם את הבריאה כולה? עולם ומלואו, המאיר לארץ ולדרים עליה, הכין ופעל זהרי חמה, יוצר משרתים, מאורות נתן סביבות עוזו, מה הקשר בין תיאור מופלא זה של הבריאה עם קבלת עול מלכות שמים שעומד המתפלל לקבל על עצמו בקריאת-שמע?

אומר האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי זי"ע, הסבר נפלא. התשובה לכך טמונה בברכת אהבה-רבה, והיא מעין הצהרה חגיגית: ידע נא כל יהודי שמכל היקום, מכל הבריאה, מכל המלאכים ומכל אומות העולם המתוארים בברכת יוצר-המאורות, בחר הקב"ה בעם הקטן ביותר, בעם-ישראל , 0.00122% מכלל אוכלוסיית העולם, להיות אור לגויים. אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות.

אמו"ר ע"ה נהג לצטט את רש"ר הירש זצ"ל על ברכת 'אהבה-רבה, שאמר בהלצה: 'הבוחר בעמו ישראל באהבה', אוי גוד, מה בחרת לך?... אך זוהי אכן הבחירה הנצחית של בורא-עולם, שאינה ברת-חזור, גם אם לא כל עם-ישראל הולך בדרך אבות. ולראיה, הרי הוציאנו ה' ממצרים הגם שהעם התדרדר למ"ט שערי-טומאה. וכ"כ למה? כי 'אהבה רבה אהבתנו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו, בעבור אבותינו שבטחו בך'. למרות הכל, מכל היקום האין סופי, בנו בחר יוצר-המאורות מכל עם ולשון להיות למאור. בנו בחר ועלינו הטיל את המשימה הענקית, את האחריות העצומה, להיות אור לגויים וקודם כל לעצמנו. איננו מסיימים אף פעם את התורה, וכל ה'בראשית', נועד בשביל ישראל שנקראו ראשית. אמר רבי יהודה בר שלום, בזכות ישראל נברא העולם.[תנחומא בראשית ג]

שנזכה להפיץ את אור התורה וששון ושמחה ישיגו אותנו כל הימים. כלשון מצודת ציון: הששון והשמחה רודפות אחרי היגון והאנחה ואף יניסו אותם, 'ונס יגון ואנחה'. ובעז"ה, נזכה לקיום הבקשה בתפילה לשלום המדינה: 'אבינו שבשמים... הגן עליה באברת חסדך ופרוס עליה סוכת שלומך ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך', כך שאור חדש על ציון תאיר...

שלום וסרטייל הוא מייסד ויו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל