בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל בירושלים נערך הבוקר (חמישי) טקס אזכרה לזכר חללי מלחמת "חרבות ברזל".
הטקס מתקיים במעמד נשיא המדינה וראש הממשלה וראשי מערכת הביטחון. 1,158 חללי מערכות ישראל נפלו מאז השבעה באוקטובר. בשבועיים האחרונים נוספו 6 חללים למניין הנופלים בהם 2 חיילי מילואים, 2 חיילים בשירות חובה, חייל בשירות קבע וחטוף שהובא לקבורה בישראל.
נשיא המדינה יצחק הרצוג דיבר בנאומו על מסירותם של הנופלים. "חוט בוער וכואב עובר בין דורות השכול של הארץ האהובה הזו. בין נופלי תש"ח ושנות התקומה, דרך נופלי כל מערכות ישראל, ועד נופלי המלחמה הקשה של השנתיים האחרונות - מהאסון הנורא, המטלטל, של שבעה באוקטובר - שמחת תורה, ועד השבועות והימים האחרונים ממש, בהם המשיכו להגיע אלינו בשורות האיוב. חוט של מסירות נפש, של אהבה, של גבורה ושל אובדן. חוט הקושר גם אתכן, משפחות אהובות, בקשר גורל; ואותנו - את העם כולו - אליכן".
הוא פנה לבני המשפחות. "במעמד המקודש הזה, במקום המקודש הזה, אני מבקש לפנות כנשיא מדינת ישראל, אליכם יקיריי - ואל כל המשפחות השכולות כולן, להרכין ראש ביראה ולומר תודה בשם מדינת ישראל. תודה על הבנים שגידלתם - לוחמים מלאי גבורה שלא היססו כשיצאו להציל את מדינת ישראל, להכריע את האויב ולהשיב את החטופים. לוחמים שבכיסם תמונות החטופים ובליבם עוז ותעצומות. לא בכדי גם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הקפיד בנאומו בכנסת להודות לחיילי צה"ל ולשבח את גבורתם ואת תרומתם למהלך ההיסטורי שמתהווה. בזכות הבנות והבנים הגיבורים שלנו, בזכות המשפחות השכולות, בזכות הפצועים שהקריבו כל כך הרבה - בזכות כל אלה אנחנו כאן. לא נשכח זאת לעולם ועד".
הרצוג הזכיר את הרגשות המעורבים בימים אלה. "אין ספק שהימים הללו הם היסטוריים ומטלטלים לאין קץ, וּמְלֻוִים הן באנחת רווחה והן בכאב ובצער עמוק ביותר, כשאהובינו היקרים כל כך שבים אלינו מידי המרצחים - מי לביתם ולשיקום ומי לקבר ישראל. עם שלם נאבק שנתיים תמימות כדי להגיע לרגע הזה, ואי אפשר שלא לחוש שהנה - גם אם זה לא הסוף, אולי, בתקווה, אנחנו הולכים וקרבים אליו - בגרונות חנוקים מדמעות כאב, וגם הקלה, הנמהלות זו בזו. גם בעת הזאת, ובמיוחד בה, אנחנו זוכרים היטב: המשימה לא הושלמה! עלינו לפעול בכל דרך ובכל כלי העומדים לרשותנו, כדי שכל החללים החטופים - עד האחרון שבהם - יובאו למשפחותיהם, לנוף מולדתם, ולמנוחת עולמים".
הנשיא ציין כי זכרם שלא הנופלים הוא שנותר כששוקעת המלחמה. "אין זה סוד שבתוך ימי הלחימה הקשים של השנתיים האחרונות - קשה היה לעיתים להמשיך ולהבחין גם בטוב ובאור שזכינו לראות בשנתיים האלה, לצד כל החושך והכאב. קשה היה להרים מבט מעל לכותרות החדשות, לפושים ולנהר המידע באתרים וברשתות, ולשאול, ולדעת, מה ייזכר אחרי שהתותחים יפסיקו לרעום? מה יתגלה כשיתפזר העשן? ובכן, אני אומר לכם בלי צל של ספק מה יזכרו: את אהוביכם! את יקיריכם! את גיבורי ישראל שנפלו על הגנת העם והמולדת! את האור הגנוז הישראלי שפרץ מהם באחת! מה שיראו ומה שיזכרו לנצח הוא דור מופלא, היסטורי, מכונן, טובי בנותינו ובנינו בחובה, בקבע ובמילואים, מכיתות הכוננות ומכל כוחות הביטחון, אשר נלחמו בגבורה ובעוז - יחד.
יזכרו אנשים מגיל 18 ועד 96, מכל קהילות ישראל, שהשאירו את הכל מאחור, עטו מדי זית, ויצאו להילחם על הבית של כולנו שוב ושוב ושוב. יזכרו משפחות וקהילות בעורף - מכל רחבי הארץ, מכל אמונה השקפה ואורח חיים - שרתומות ועומדות באתגרים עצומים; וסולידריות ישראלית שאין שנייה לה. וגם - ואולי חשוב מכל - יזכרו, כך אני מאמין, שהערבות ההדדית הזאת חייבת להמשיך ולעמוד לנגד עינינו, כי היא זו שהופכת אותנו לראויים. "כל ישראל ערבים זה בזה" - לא במובן הדרשני, ההלכתי או המליצי, אלא במובן הקיומי".
הרצוג התייחס בנאומו גם ללקחי המלחמה. "אין ספק שבחלוף שנתיים של מלחמה, אנחנו צריכים ליצור לנו אופק של עתיד, של "יום שאחרי" - הן כלפי בית והן כלפי חוץ. ולשם כך, כבר כעת, מבעד לעשן ולאש, מבעד לגעגוע ולחרדה, אנחנו חייבים לשאול - מה נשתנה בנו. מה למדנו, מה נצרב בנו, ומה מוכרח שיישאר בנו. למדנו שאסור לנו להיות אטומים וזחוחים; לא לזלזל בכוחם של אויבינו וברוע כוונותיהם. למדנו שחלילה לנו מלסתום את אוזנינו בפני שום קול, קטן כגדול, המבקש להזהיר ולהתריע. ולמדנו - או נזכרנו - כי אחיות ואחים אנחנו, ושהזיכרון הזה, עליו להיחקק בנו לנצח. באחווה הזאת טמון כוחנו, והיא רוח החיים המפעמת בנו. כשהיא נחלשת - כך גילינו שוב - אנחנו בסכנה קיומית של ממש.
מזעזע אותי לראות ולשמוע כיצד גם עכשיו, בעודנו ממשיכים לקבור את מתינו, רוח הפלגנות, הקיטוב והשנאה שבה ומרימה את ראשה המכוער. אנחנו חייבים לזכור: הסיפור שלנו - בן אלפי השנים, הוא סיפור שגדול מכל אחת ואחד מאתנו. הסיפור שלנו הוא סיפור של עם שקם כעוף החול מהגרועים שבאסונות שידעה האנושות, והצליח לקום ולהתרומם בזכות הדבקות בציוויים העתיקים: נצח ישראל לא ישקר. וכל ישראל ערבים זה בזה. כולנו, ביחד; וכשאיננו נכנעים לקיצוניים ולמחרחרי המדון בינינו, כשאנחנו בוחרים להתאחד סביב דגל ומשימה משותפת, אין משימה שלא נוכל לה".
"בנות ובני משפחת השכול; אני מתחייב בפניכם: נוסיף ללכת בדרכם, בדרכנו. נרפא את הפצעים, הגלויים והנסתרים, באמונה, בסבלנות, בתקווה, ויחד נחלום ונגשים עתיד טוב לילדינו, בארץ האהובה הזאת. גבורתם ואצילותם של הבנים והבנות שנפלו במערכה הכבדה של השנתיים האחרונות הן עבורנו, לנצח, מקור חוסן ועוצמה, ובחשכת הימים, נצדיע להם ונלך לאורם, לזכרם, לכבודם, למענם ולמעננו. יהי זכרם של הנופלות והנופלים ברוך וחקוק על לוח ליבנו, לעולם ועד", סיכם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בטקס "לפני שנתיים קיבלנו המחשה מזעזעת לביטוי 'רצח עם'. טבח 7 באוקטובר היה רצח מפלצתי במלוא מובן המילה - קטל של תינוקות, מבוגרים, זקנים. אם הרוצחים היו יכולים לעשות זאת הם היו שוחטים כל אחד ואחת מאיתנו - זהו רצח העם האמיתי".
הוא הביע מחוייבות להשיב את כל החטופים החללים. "אנו נחושים להשלים את הניצחון שישפיע על חיינו לשנים רבות. יש כאן אמת גדולה יותר, ישראל נמצאת בקו החזית של ההתנגשות בין הברבריות והנאורות, בין האזכריות שאינה יודעת קץ לבין האנושיות".
לדבריו "המאבק ההז הוא חובק עולם, ונסוב סביב שאלה אחת - האם נחזור אחורה לקנאות החשוכה של ימי הביניים או שנצעד קדימה לעתיד של יציבות, שגשוג ושלום".