אנו עומדים בשיא זמן שמחתנו. דורות על גבי דורות, כשהמצב הלאומי היה רחוק ממצבנו כיום, היום הזה מילא את הלב שמחה. האם יש כאן התעלמות מההווה? האם יש עצימת עיניים והיאחזות במשהו שלא מעולם הזה? ממש לא.
הגויים יכולים לפגוע בדברים רבים. הם יכולים לשבות, להרוג ולשעבד אותנו. אך דבר אחד הם אינם יכולים - לפגוע בקשר ביננו לבין התורה. גם כשנגזרו גזרות נוראיות, גם אם יכלו לגזור שלא נבטא את שמחתנו בתורה, אבל בפנים, בלב, לא יכלו לפגוע. השמחה בשמחת תורה אינה תלויה בגויים - היא תלויה רק בנו.
לכן הדבר העיקרי הוא להיות עם ששמח מאוד בכך שיש לנו תורה. כשיש לנו תורה - יש לנו רוח איתנה, משמעות לחיים, דבקות בצדק ובמוסר, שנאה לרוע, דרך בהירה, ודאות והסרת ספקות.
הרוגי ארץ ישראל - מכוח קדושתם מתעצמת הגאולה
ביום זה אנו זוכרים מה שארע לפני שנתיים: אלף ומאתיים קדושים ביום אחד. אירוע זה מצטרף להרוגי ארץ ישראל, אשר מכוחם הגאולה יכולה להתעצם. כל מי שנהרג על קידוש ה' כחלק ממהלך גאולת ישראל - זהו אירוע הנוגע לגאולתנו.
אלו נשמות גדולות ועצומות שנבחרו להיות קורבן ציבור, לזכות לגאולה לא רק על פי מידת החסד, אלא גם במידת הדין. למרות הכאב והזעזוע של כל הקרובים, יש משהו ענקי להתנחם בו: אירוע זה הוא חלק מהתוכנית האלוקית, שבסופו נרוויח אף מפרץ הרוע שזעזע את כולנו.
לפני שנתיים, באותה שעה שבה נלחמו כאריות חברי כיתת הכוננות בכרם שלום, עמדתי כאן על כיסא ואמרתי: "אוי למי שמטיל כסותו כשלביא בא להיזקק עם הלביאה". היום, שנתיים אחרי, אנחנו יכולים לעשות סיכום ביניים חיובי.
העמקת השמחה
שמחת תורה מקבלת חיזוק ותוקף נוסף מכוחם של הקדושים. ודאי שאצלי, מלפני שנתיים, שמחת תורה אינה רק יום קליל. הנשמות של הקדושים בכל יום זיכרון יורדות שוב לציון שלהם, נוכחות יותר ומאירות אלינו מאורן המיוחד.
זה מעמיק את השמחה עם יותר כובד ראש - לא כובד ראש של צער, אלא כובד ראש המעמיק ונותן משמעות לשמחתנו. אני בטוח שיחד עימנו, כאן בארץ, ירקדו איתנו כל הקדושים שהתעלו ביום שמחתנו.
עסקת החטופים - זכו או בעיתה?
היום נוסף אירוע שעדיין איננו יודעים האם יצטרף לקידום והעמקת הגאולה, או שיהיה מעכב את גאולתנו. על כך נחיה ונראה. מהניסיון בעבר, בדרך כלל אירוע כזה בתחילה מתוק, אולם לאחר מכן נהפך להיות מר ותולדותיו מעכבות את אור הגאולה.
אנו יודעים שיש גאולה בבחינת "זכו" ויש גאולה בדרך של "בעיתה". בגאולת זכו אנו רצים ומצליחים להיות מלאי רוח של צדק וחירות, משוחררים מהמוסכמות ומהאינטרסים של הגויים. הסרגל היחיד שלנו הוא סרגל הטוב והרע.
מצב זה מביא אותנו למה שאנו נקרא בפרשתנו: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ".
ודאי שמצד זה, העסקה אינה עומדת בציפייה שלנו לזמן הגאולה. היינו רוצים שכל האומה תתרומם למדרגה שעליה דיברתי לפני שנתיים על קברו של עמיחי הי"ד: עם הרשעה לא מתחילים כלל לדבר ולא עושים עסקים. כל דיבור עימה מחשיב את הרשעה. נלחמים בהם עד שנכנעים.
אולם איננו בגאולה שהיא רק בחינת "זכו". זו גאולה שלמרות שאין בעם ישראל רוח של אמונה טהורה באופן גלוי, יש בה מספיק אמונה באופן נסתר המאפשר לקב"ה להמשיך לגאול אותנו. אולם אזי הגאולה מסובכת - אך בכל אופן, היא גאולה.
גדול קידוש ה' מחילול ה'
אני חייב להודות שלא האמנתי שדרך העסקאות נגיע למצב המופלא של החזרת כל חטופינו החיים. מבחינתי זהו נס נוסף המצטרף לשרשרת הניסים המעודדים אותנו לא לסמוך על הניסים, אך להתחשב בהם, במיוחד כשהניסים עטופים בהשתדלות האנושית שלנו.
המציאות בה אנו נמצאים במקרים רבים יש בה תערובת של חילול ה' וקידוש ה'. למדנו מרבותינו שעל מצב זה עלינו להתאמץ להגביר את קידוש ה'. אולם גם כשיש מציאות לא מושלמת, אנו מפטירים: "גדול קידוש ה' מחילול ה'".
ראש הממשלה השתדל כפי יכולתו להגיע לעסקה שיש בה יותר קידוש ה' מחילול ה'. לצערנו, אינו מאמין שבידנו הכוח לשלוט בעזה לאורך זמן. מעבר לכך, יש חלק קטן באומה שקשה לו ההבדלות של ישראל מהגויים, וכתוצאה מכך קשה לו לראות את הניסים והנפלאות הנעשים עימנו, והוא מכביד עלינו בתלונותיו ובחמיצות שמקרין באומה.
ב"ה, בנאום ראש הממשלה היו הרבה אמירות בעלות עוצמה ולא אמירות מתנצלות. החליט שבעת הזאת מתאים קודם כל להחזיר חטופים, כדי שהאומה תוכל להמשיך לתפקד ולא תהיה קרועה בתוכה. אנו יודעים שעדיין המאבק להכרעה צריך להימשך - נעשה זאת לאחר החזרת השבויים.
שותפות עם האומה
כמו שבמשפחה, כשאחד מבני הזוג במוחין דקטנות והדרך לשמח אותו היא לדאוג לשמח אותו לפי הכלים שלו, כך גם אנו נשתדל להיות מחוברים לאומה בכל מצב שהיא נמצאת. אנו מצטערים בצערה ושמחים בשמחתה, למרות שאולי לא הכול נובע ממוחין דגדלות.
בשמחת תורה זו, נצרף לשמחתנו את השותפות עם האומה, ששמחה על בניה ששבו אליה. את הבירורים ואת חילוקי הדעות שיש בתוכנו - נעשה לא ביום הזה.
למדים מהרב צבי יהודה
במזמור י"ט סיפר הרצי"י שכשקמה מדינת ישראל על פי הסכם החלוקה, היה קרוע. לא לכך ייחל, לא לכך ציפה - ציפה ליותר מזה. אולם לאחר שהתיישב בדעתו מתוך מפגש עם הרב חרל"פ, אמר הרצי"י: "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" - והצטרף לשמחת העם.
כך גם אנו אומרים: "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו". נצרף לשמחת התורה את שמחתנו יחד עם ישראל על שיבת בניו. בהקפה השביעית, יחד כולנו, נאמר את ברכת "נשמת כל חי".
הרב שלמה יוסף ויצן, רב הישוב פסגות ואבא של ישראל עמיחי הי"ד שנהרג בקרב גבורה בקיבוץ כרם שלום בשמחת תורה התשפ"ד