את אלקס ריף הכרתי בתפקידי הקודם - מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. כמי שעמד בראש הגוף היחיד בארץ שאחד מתפקידיו העיקריים, אם לא העיקרי שבהם, הוא לשמור את מדינת ישראל כמדינה עם רוב יהודי מוצק; ניתן היה להעריך שאלקס, לובי המיליון שאותו הקימה, ובעיקר הדעות אותן הם מקדמים, יציבו אותנו משני צידי המתרס.
לשמחתי לא כך היה. מרגע פגישתנו הצלחנו למצוא במשותף נושאים רבים עליהם אנו מסכימים, ולראות שהפערים בינינו אינם כה גדולים.
לכן כשפורסם ספרה של ריף "יותר יהודי ממך" הזדרזתי לקרוא אותו (זה לא היה קשה. הספר כתוב מעולה. רהוט, מעניין ומשלב היטב בין טיעונים מקצועיים לתיאורים אישיים), ושמחתי לראות שגם כאשר מוצג האתגר של העלייה ממדינות ברית המועצות באופן נרחב ועל כל היבטיו, רבים הנושאים בהם אני רואה את המצב עין בעין עם הכתוב בספר.
כך בנושא בירורי היהדות. מאחר ואני מכיר את עבודתו של ארגון נתיב המוודא את יהדותם של המבקשים לעלות לארץ ממדינות ברית המועצות ומזרח אירופה, אני חושב שאין שום סיבה להוסיף "שלייקס" לחגורה של ארגון נתיב. כלומר מי שנתיב קבע שהוא יהודי יכול וצריך להיחשב ככזה לכל דבר ועניין, לרבות עריכת ורישום נישואים במערכת הדתית.
העובדה שאחוז נמוך מאוד מכאלו שהוכרו כיהודים לצורך עלייתם נקבעו כלא יהודים בבירור היהדות שנערך על ידי המערכת הרבנית (כ-5% לפי הנטען), תומך לחלוטין בעמדה זו. ברור שכוונתי היא רק לאלו שהוכרו כיהודים ולא לכאלה שהוכרו כזכאי חוק השבות בהיותם בני זוג, ילדים או נכדים של יהודים. לחוק השבות והשינוי הנדרש בו, אתייחס בהמשך.
גם בנושא הגיור אני מסכים עם הנטען בספר. גם אם לא נאמץ גישות רדיקליות של "גיור לאומי", אין ספק שאפשר והכרחי להקל מאוד על גיורם של אזרחי ישראל שאינם יהודים. חלק גדול מההחמרה על המבקשים להתגייר היא כדי למנוע ממי שאינם מעוניינים באמת להתגייר לקבל את ההטבות הכרוכות בשייכות לעם ישראל (ראו בבלי, יבמות, מ"ז א).
אין גם ספק שמעמד של אזרח (ולמעשה גם של תושב קבע) ישראלי מקנה זכויות שהרוב המכריע של אזרחי העולם יכולים רק לחלום עליהם. עם זאת, בענייננו מדובר על מי שהם כבר אזרחי ישראל שהרי עלו לארץ מכוח חוק השבות כבני משפחה של יהודים. לקבוצת אוכלוסייה זו אין הגיור מעניק שום יתרון חומרי. כאזרחי ישראל הם זכאים לכל הזכויות שזכאים להן אזרחי ישראל שאינם יהודים; ולכן החשש לגיור לצורך קבלת הטבות אינו רלבנטי מבחינתם
למה בספר פחות הסכמתי. אני לא מאוד אוהב את טיעון הזהות דרך השירות הצבאי. זה נכון שהשירות בצבא הוא זכות גדולה וצריך גם להקנות זכויות גדולות בכל הקשור לקבלה לישראליות. עדיין. אם יבוא נוצרי גמור שאין לו שום קשר ליהדות ויילחם איתנו כתף אל כתף (כמו אורד וינגייט למשל), לא אחשוב שעצם השירות ואפילו ההקרבה שלו הופכת אותו ליהודי. כך גם הדרוזים שהם אזרחים נהדרים של מדינת ישראל, לא הופכים - ואינם מבקשים להפוך -בשל כך ליהודים. צריך וחשוב להבחין בין זהות ישראלית לזהות יהודית.
הנקודה העיקרית שאיני מסכים לה היא סעיף הנכד בחוק השבות. חשוב לפתוח בכך שסעיף הנכד לא נקבע בגלל חוקי נינרברג (זה מיתוס שקל להפריך באמצעות עיון ב"דברי הכנסת"). הוא נקבע כדי לא לפצל משפחות שעולות ארצה.
כלומר, אם הסבא עולה עם שני בניו, אחד מאשתו היהודייה ואחד מאשתו הלא יהודייה לא יהיה זה נכון לפצל את המשפחה ולהעלות רק את אחד הבנים. לכן, אם סעיף הנכד היה קובע שהבן והנכד זכאים לעלות ביחד עם הסבא היהודי או במקרה שהסבא היהודי חי בר בארץ, הייתי תומך בו ללא ערעור. זה לא המצב היום, לא משפטית ולא מעשית. הסבא כבר מזמן נפטר ונקבר ברוסיה וכיום אחד הנכדים מחליט לממש את זכותו לפי החוק. זכותו, פחות זהותו.
חשוב לדעת שבין השנים 2016 עד 2023 מתוך העולים מרוסיה מכוח חוק השבות רק שליש היו יהודים. וכמובן שככל שיעברו השנים ועוד עוד סבים וסבתות יהודיות ילכו לבית עולמם, האחוז רק ילך ויגדל. אגב, מארצות הברית ושאר מדינות המערב, אחוז הלא יהודים שעולה מכוח חוק השבות הוא רק כ-5% כמו שהיה גם בעליה מברית המועצות בשנות השבעים, כאשר תקנו את החוק.
אני חושב שמה שהיה נכון בעלייה של שנות התשעים לא בהכרח נכון גם היום. לדעתי, היום הרכיב המהותי ביותר וכמעט הבלעדי של העלייה מארצות שאינן ארצות השפע לישראל הוא השיקול הכלכלי (לא סל הקליטה, אלא מדיניות הרווחה ובכלל הכלכלה הישראלית שהיא טובה לאין ערוך מזו הרוסית). אגב, תופעה דומה מאוד התרחשה ביחס לאתיופיה. במבצע משה ובמבצע שלמה עלו לארץ יהודי ביתא ישראל. מי שמגיע היום לא מגיע בגלל זהות יהודית, אלא בגלל המצב הכלכלי (או זהות נוצרית שמאוד חזקה באתיופיה).
לכן לדעתי את סעיף הנכד צריך לתקן כך שיחול רק במקרים בהם היהודי שמכוחו נובעת הזכות עולה לארץ ביחד עם המבקש או עלה לארץ בעבר. אני מסכים שיכולה לנבוע מכך פגיעה ביהדות העולם, אבל זו פגיעה ששווה לנו לשאת לעומת הנזק שבלהביא לכאן נכדים של יהודים שאין להם שום זהות יהודית אמיתית (בשונה מהיהודים שעלו ארצה מבית המועצות בשנות התשעים, כמו אלקס עצמה).
לסיכום, "יותר יהודי ממך" הוא ספר חשוב מאוד שמקדם את הדיון על יהודי ברית המועצות לשעבר בפרט ועל היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית בכלל. רוצו לקרוא!
הכותב שימש כמנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה ומנהל רשות האכיפה והגבייה והיום ראש המועצה הממונה של מועצה מקומית צור הדסה