שורדת השבי אמילי דמארי נפגשה אתמול (רביעי) עם התאומים גלי וזיוי ברמן, ששוחררו השבוע משבי חמאס לאחר 738 ימים ברצועת עזה.
דמארי, ששוחררה בתחילת השנה, כתבה: "גלי וזיוי בבית. כמה הקלה ללב שלי. לנפש שלי. אין מילים שיכולות לתאר את מה שאני מרגישה. אתם כאן איתנו על אדמת ישראל. מוגנים. עטופים. מטופלים".
היא תיארה את המפגש המרגש בבית החולים שיבא, "אתמול הלכתי לבית החולים שיבא לפגוש את גלי וזיוי וסוף-סוף חזר לי האור לפנים. לא הסכמתי ללכת. לא מוכנה לבזבז שנייה אחת איתכם. אפילו זכיתי לישון איתכם! לא רוצה לעזוב. רק לנשום אתכם עוד ועוד. כמה יש לנו להשלים".
דמארי שיתפה גם בזיכרונותיה מהשבי המשותף עם זיוי, "עם זיוי הייתי ב-40 ימים הראשונים שלי בשבי. נזכרת בלילות הארוכים, באיך החזקנו אחד את השני, בשיחות הנפש ההן שאפילו בדור צעיר לא דיברנו ככה אף פעם. פעם אחת בזמן שהיינו יחד, הבית שבו החזיקו אותנו קרס עלינו. הלבישו אותנו בבגדים עזתיים והוציאו אותנו מהר מהבניין. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו שמיים מאז החטיפה. ואז ראיתי את העגיל שלך מבצבץ מהחיג'אב ופחדתי שבגללו יזהו אותנו העזתים".
"מהר הורדתי לך אותו והיום אני יכולה לספר לך ששמרתי עליו עד היום האחרון שלי בשבי - וככה הרגשתי שאתה איתי כל הזמן. לצערי ביום השחרור בני העוולה לקחו לי אותו. העגיל אומנם נשאר בעזה, אבל אנחנו כאן. חופשיים".
לדבריה, המפגש סגר מעגל רגשי עמוק, "מאז שחזרתי, הלב שלי לא היה שלם. הלכתי למשחקים של מכבי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר. אפילו כשהם לקחו אליפות - הייתה בי תחושת ריקנות. כי שום ניצחון לא שלם כשאתם לא פה איתי. היום אני יכולה להגיד בקול רם - רק עכשיו, גם אני שוחררתי מהשבי. שבי של רגשות אשם. על האוכל שאכלתי, על האוויר שנשמתי, על כל חיוך שחייכתי".
מארי סיימה במילים נרגשות: "ועכשיו, לראות אתכם כאן חופשיים, נושמים, מחייכים - זה נס. זה החיים. זה האור הכי חזק שיש. גלי וזיוי שלי - אתם הגיבורים שלי. ניצחנו. שרדנו. אתם קולטים??? אנחנו פה ביחד! הלב שלי מתמלא בכל נשימה שלכם. בכל חיוך. מהיום - לא נפרדים יותר. ברוכים הבאים הביתה אחים שלי.💙💛".