נתן קניג, איש זק"א עם שלושה עשורים של ניסיון בטיפול בזירות טרור, תאונות קשות ואירועי מוות קשים, התארח באולפן ערוץ 7 ושיתף בגילוי לב בהתמודדות האישית שלו עם עם הזוועות חסרות התקדים של הטבח בשבעה באוקטובר.

קניג, שהגיע לזירות הטבח רק בשעות אחר הצהריים של שמחת תורה, העיד על עוצמת ההלם והרוע שפגש, ועל הפציעה ה"שקופה" שהוא נושא מאז אותו יום.

"הגעתי לזירה ובערך שעה וחצי מהבית הרגשתי שאני נמצא בעולם אחר. באיזו אפוקליפסה", הוא מתאר את התחושות הראשוניות. בתחילה, הזירות בכביש 232 עדיין נתפסו כאירוע ירי גדול נקודתי. "נסעתי על כבישים ואתה רואה עשרות נפגעים". עם המעבר לזירת מסיבת הנובה והיישובים הוא מבין שמדובר ב"זוועה שלא הכרנו".

לסיוע ולתמיכה בנתן קינג ובמשפחתו לחצו כאן

השיא בזוועה הגיע כאשר הבין קניג את כוונת המחבלים לא רק להרוג אלא להשמיד. הוא סיפר על סיטואציה קשה בכביש 232, שם אח נורה למוות ואחיו נפצע קשה וברח. שבועות לאחר מכן, הגיעה המשפחה לנקודה וגילתה רכב חרוך עד היסוד. "מה הם עשו בעצם? הם לא באו רק להרוג אותנו, הם באו להשמיד. הם שרפו הכל עד היסוד כדי לא להותיר זכר".

למרות שחווה אירועים קשים רבים שום דבר לא הכין אותו לעוצמת האכזריות שראה בבתים ביישובי העוטף. "כשנכנסנו ליישובים וראינו את הרוע מול העיניים, אמרתי פעם ראשונה שראיתי 'גופות בוכות'. החללים ממש 'צעקו לנו בידיים'. כשאתה נכנס לבית וחמישה בני משפחה פזורים כל אחד בחדר אחר ויש התעללות בגופות...זה בלתי נתפס. הייתי בפיגועים הכי קשים ולא ראיתי מעולם דבר כזה".

לסיוע ולתמיכה בנתן לחצו כאן

את הצלקות של המראות הקשים הוא נושא איתו בכל רגע. "אני 'פצוע שקוף' ומטופל נפשית בכל מיני צורות. אני מרגיש מפורק מכל הבחינות. המחבלים לקחו לי את שמחת החיים. הייתי בעבר מפיק אירועים ואני מוזמן כל שבוע לאירועים ולא יכול ללכת. אפילו אם מדובר בחברים שלי".

למרות הכאב קניג לא מתחרט לרגע על עבודת הקודש בשבעה באוקטובר. "אני לא מסתכל על המחיר אלא על התוצאה. הדבר היחיד שמשמח אותי בכל הסיפור הזה הוא שאין נעדר אחד למדינת ישראל מהשבעה באוקטובר. אני יכול לזקוף את זה לזכות כוחות זק"א שעבדו שם בשבועות הראשונים נגד השעון, תחת אש ובחירוף נפש ממש, כדי שלא יהיו נעדרים".

את הייעוד שלו כיום הוא מוצא בלספר את סיפורו לעולם. "בכל פעם שפונים אליי, בכל מקום שהוא, אני פשוט בא ומסביר לאנשים מה הם עשו לנו. חשוב לי מאוד שידעו ושיבינו עד כמה דבר כזה לעולם לא יכול לחזור".