הרשתות החברתיות מגבירות חרדה ופוגעות בחוסן הלאומי. מנגד, הדת והמסורת הן שמחזקות את תחושת היציבות בימים מורכבים, כך עולה ממחקרה של פרופ' קרן דופלט מהמכללה האקדמית אשקלון.
בראיון לערוץ 7 מרחיבה פרופ' דופלט ומציינת כי במהלך המחקר עלה הפער בין צריכת חדשות בתקשורת הממוסדת והמסורתית לעומת צריכת החדשות ברשתות החברתיות, צריכה המגבירה את החרדה ומפחיתה את החוסן, "מסתבר שיש השפעה לא רק למשך צריכת החדשות אלא גם למקום שממנו צורכים את החדשות".
להערכתה, הגורם לפער הזה הוא העובדה שבמדיה המסורתית יש יותר צנזורה וקצת יותר אחריות לעומת המדיה החברתית שבה הכול פרוץ, כך שהצריכה של חדשות ברשתות פוגעת בנו יותר מבחינה נפשית ומבחינת החוסן האישי והלאומי".
באשר לחלקו השני של המחקר, אומרת דופלט כי מדובר בתוצאות המתיישבות היטב עם מחקרים קודמים שבוצעו והוכיחו את תפקידה של האמונה בעת משבר. מחקרים אלה גילו ש"האמונה, התקווה והמשמעות, מה שאמונה נותנת, מחזקים את החוסן הקולקטיבי-לאומי. מסתבר שזה דבר מאוד חשוב, שמגן עלינו ותורם לתחושת השייכות והלכידות, מעין עוגן וערך שעוזרים לנו להתמודד בעיתות משבר".
לשאלתנו אם הציבור סומך כיום על החדשות שבמדיות החברתיות על אף שהיום, יותר מבעבר, הציבור ברובו מודע למניפולציות ומגמות שמאחורי הקלעים במדיות הללו, משיבה פרופ' דופלט ומציינת כי אמנם מבצעי המחקר לא בחנו את סוגיית האוריינות הדיגיטאלית ואוריינות המדיה, אך להערכתה "ברור שאם נחשפים למשהו שהוא פייק המוח לא מעבד את זה כפייק ולא מסנן את זה וכך הוא לא מונע השפעה והדברים חודרים כי מדובר בתהליכים לא מודעים". ההשפעות של חומר כזה עלינו באות לידי ביטוי באפיקים רבים בהם מחשבה טורדנית על המידע שנחשפנו אליו, קושי בשינה וכיוצא באלה.
"אנחנו צורכים יותר חדשות ברשתות החברתיות כי אנחנו רוצים להיות מעודכנים כל הזמן. בטלגרם יש בכל רגע סרטונים, וזו הדרך שלנו להישאר מעודכנים ולא תמיד יש לנו את הזמן לעשות את הסינון בין מה שפייק ומה לא, בין מה שמזיק לנו או לא. זאת לעומת המדיה המסורתית שיש בה שעות יותר סדורות לחדשות. יש קצת יותר שליטה לעומת הרשתות החברתיות שאנחנו כל הזמן מולן, ויש חשש לפספס משהו ושאולי לא נדע ראשונים על משהו שקורה. זה גורם לנו להיות מוצפים בחדשות, בסרטונים ובתמונות קשות. המוח שלנו לא יכול לסנן זאת".
על ההשפעות ההדדיות בין התקשורת המסורתית וזו שברשתות החברתיות מתוך ההבנה שמדובר בתחרות, מניחה פרופ' דופלט כי "התקשורת המסורתית יודעת שהיא בתחרות קשה מול הרשתות. הרבה פעמים הם גם לוקחים סרטונים מהרשתות, מעתיקים חומרים מהטלגרם, כך שזה מציף אותנו מכל עבר".
באשר לאמונה ולמסורת ציינו את העובדה שמדובר במושג אמורפי וגמיש הנתון לפרשנות אישית של כל אדם, ועם זאת, כך לפי המחקר, היא מהווה עוגן המחזק את החוסן האישי והלאומי. "אמונה היא דבר גמיש ויכול להיות שאדם מסוים יאמין בטוטם והאחר יאמין באלוהים, ועם זאת אמונה נותנת משמעות ומחזקת, היא משהו שנותן עוגן ותחושת קהילתיות, מה שמחזק את הפנימיות שלנו".
עוד שאלנו אם הדבר נבחן מול מדינות אחרות ואם ניתן לקבוע שהאוכלוסייה במדינות דתיות יותר תהיה גם בעלת חוסן משמעותי יותר בעיתות משבר. פרופ' דופלט מציינת שלא ידוע לה על מחקרים שבחנו זאת, אך "התיאוריות אומרות שאמונה דתית מספקת מסגרת של משמעות ותקווה ולכן תורמת לחוסן הנפשי". לבד מכך בישראל נוסף האלמנט ההישרדותי המהווה חלק בלתי נפרד מהנורמטיביות הישראלית, ועובדה זו מוסיפה חיזוק נוסף ותחושת ביטחון ויכולת התמודדות.
לקראת סוף השיחה איתה שאלנו את פרופ' דופלט אודות היכולת להתמודד עם השפעת החדשות ברשתות החברתיות עלינו, או שמדובר במלחמה אבודה מראש. דופלט משיבה ואומרת כי עלינו "לפתח אוריינות דיגיטאלית ויכולת סינון תכנים, ולעשות את זה מגיל קטן. צריך גם להגביל את הזמן שאנחנו מבלים מול המסך, גם אנחנו וגם הילדים שלנו, כי אנחנו משמשים דוגמא עבור הילדים, אבל להילחם עם השטף של התכנים האמיתיים והשקריים כנראה שכבר לא נצליח".