לפני מספר ימים ראיתי סרטון של חטוף "ותיק" שכבר חזר מהשבי, עומר שם טוב מדבר בתוך הסוכה.
עיקרי דבריו היו שבשבי בעזה הוא דיבר הרבה עם הקב"ה. אבל חמש דקות לפני שנרדם הוא היה מתפלל תפילה קצת מפתיעה.
הוא היה שואל את הקב"ה מה שלומו? איך עבר עליו היום? והאם הוא צריך שהוא עומר יעשה משהו עבורו? השאלות האלה באו אליו ממקום שמספיק רק לבקש ממנו דברים, עדיף קודם כל לשאול לשלומו? מי שלא ראה חייב לצפות בסרטון הזה ופשוט לקבל פולסים של אמונה וביטחון. אפילו אני מתיימר לכתוב שעומר שם טוב, דיבר בסגנון הבעל שם טוב.
לא רק עומר אלא גם החטופים האחרונים שחזרו מהשבי בעזה שיתפו בסיפורי אמונה ותקווה שהיו להם בשבי. מתן צנגאוקר מצא ספר תהילים והיה קורא בו. מתן אנגרסט קיבל תפילין וסידור בשבי והתפלל שלוש תפילות ביום. שגב כלפון דמיין אותו איך הוא יוצא מהשבי לעבר הבמה ההמונית מול כל המחבלים ופשוט צועק "שמע ישראל".
רום ברסלבסקי סיפר איך רצו לגרום לו להתאסלם בשבי והוא תמיד סירב והכריז שהוא יהודי גאה. חטופים נוספים סיפרו על האמונה שהתחזקה אצלם וכדומה . בקיצור, החטופים הפכו לסמל של אמונה וביטחון בהקב"ה מכל ספר מוסר שקיים.
היו כאלה שטענו שברגע שיחזרו החטופים החיים בעיקר מהשבי, יכול להתחיל הריפוי בחברה הישראלית שמאוד נצרך. אם להוסיף לזה את התירוץ של "אחרי החגים", אז גם התירוץ הזה חלף עבר לו. האם עכשיו באמת יתחיל הריפוי והאחדות בחברה על פי כל הסימנים? אז זהו שלא! כי עדיין יש כאלה שמנסים להניע עוד מהלכים של פילוג שהתחילו בחוסר הכרת הטוב לכל מיני גורמים בממשלה למשל.
חז"ל כבר לימדו אותנו שמי שכופר בטובת חברו, סופו לכפור בהקב"ה. זה בדיוק שורש העניין כי אם הזהות היהודית הלאומית הייתה נר לרגלי החטופים בשבי. למה אלה שנאבקו, יצאו לרחובות והפגינו לעשות הכל "בכל מחיר". לא באים כעת ושואבים השראה לאומית יהודית מהחטופים? למה הם לא מבינים את הזכות שלנו כאן לחיות בארץ?
אני חושב שברגע שערכים של זהות יהודית ולאומית יהיו מנת חלקם של כל עם ישראל, זה יהיה הריפוי והתיקון לחברה הכי טוב.
אפשר וצריך כבר עכשיו כי ממש השבת כולנו נתחיל מבראשית.