בבית העלמין הצבאי בהר הרצל פגשנו את דוד ודינה גדליה, הוריו של רס"ל יוסף מלאכי ז"ל שנפל בקרב, לשיחה קצרה על תחושותיהם ביום הזיכרון הממלכתי לחללי המלחמה ועל רקע שיבת החטופים החיים והחללים.
"הסיפור הפרטי תמיד כואב, אבל בימים כאלה שבהם אנחנו מחוברים לסיפור הלאומי והגיאופוליטי, זה אחרת. אנחנו חלק מסיפור ענק", אומר דוד ומוסיף כי יום שכזה מעניק למשפחה אופק רחב הרבה יותר, "ואני מתחיל לחשוב על הדברים הגדולים ש'לו יהי'. אנחנו תקועים במשבצות החשיבה הוותיקות ויום כזה קצת מרומם את הלב".
בהתייחס לחזרת החטופים והשיח על היום שאחרי, אומר דוד כי התחושות מורכבות. "אנחנו בשלנו, מה שהיה הוא שיהיה. כשראיתי את רשימת שמות החטופים שחוזרים חיים אמרתי 'ברוך מחיה המתים', ממש שמחתי, אבל עדיין קשה לי לחשוב על זה. אני עדיין בתוך העולם הקטן שלי".
דינה מספרת על ההתמודדות המשפחתית, כאשר "מחזיקים אחד את השני. לכל אחד יש את המקום שלו לגבי איך הוא לוקח את הדבר הקשה הזה, אבל בסך הכול יש לנו שמחה ענקית במשפחה שלנו", היא אומרת ומספרת על העלייה לרגל המשפחתית שהתקיימה לזכרו של הבן שנפל. "את זה אנחנו עושים מאז שיוסף היה בן עשר. כבר 14 שנים אנחנו עולים לרגל לירושלים בחול המועד פסח ובחול המועד סוכות. יוסף תמיד רצה שיצטרפו עוד וזה לא היה פשוט לגייס אנשים, אבל עכשיו באים ואנחנו רואים את עם ישראל בתפארתו. אנחנו עולים ביחד ומרגישים את עם ישראל".
על הקשר שנוצר עם אנשי כפר עזה, הקיבוץ בו נפל בנם, אומר דוד: "הם אנשים מדהימים. לפני חודש הייתי שם ואמרתי לאחד התושבים שהם השותפים הטובים ביותר שלנו לבנות את המדינה הזו. יש פערי דעות אבל זה לא גורע מכך שהם השותפים הטובים ביותר".
עוד הוא מוסיף ומציין כי גם כעת עדיין יש לו ולרעייתו בנים וחתנים המשרתים ברצועת עזה במשך מאות ימי מילואים מה שמעסיק אותם ביומיום, וזאת מעבר ולצד העיסוק בזכרו של יוסף מלאכי.
"הבן הגדול משרת ביחידה מובחרת. הוא לא היה צריך לחזור לקרבי, אבל אחרי השבעה הוא קם והיה צריך לקבל רשות מגורמים בכירים כדי לחזור לשרת ולהילחם, ואני אתו. אני מבינה את הצורך הזה, מבינה שזו מהותו וזה כל כולו ואי אפשר היה לחשוב על משהו אחר", מספרת דינה.
על רקע השבתן של גופות החללים מזכירים בני הזוג גדליה כי הם עצמם היו קרובים מאוד לגורל דומה לזה של משפחות החללים שנחטפו. בנם נמצא מחוץ לגדר כפר עזה כאשר מחבלים גוררים אותו על מנת לחטוף את גופתו, אך כוח של גולני זיהה בעזרת רחפן את הניסיון, כוח נשלח למקום, דרס את המחבלים וחילץ את גופתו של יוסף מלאכי. "המחשבה הזו לא עוזבת אותי לרגע. ברוך ה' שיש לנו מקום קבורה ליוסף. אני חושבת על החללים שעדיין לא חזרו ומתפללת שיחזרו בקרוב".