בריאיון מיוחד לערוץ 7 בבית החולים בילינסון, שם עדיין שוהה בנו, מספר צביקה מור על התחושות עם שובו של איתן משבי החמאס.
"סוף סוף אנחנו ביחד. חיכינו לרגע הזה, לקבל את איתן ושוב להיות משפחה שלמה. אנחנו עסוקים רק בדבר אחד, איך לעזור לאיתן לחזור לחיים נורמאליים", הוא אומר.
בדבריו מקפיד צביקה להגדיר את פדויי השבי כגיבורי שבי, ועל ההתמודדויות העיקריות הצפויות להם כעת, הוא אומר כי "כל גיבור שבי שחזר צריך לשקם שתי קטגוריות, האחת היא הפן הגופני-פיזי והשנייה היא הפן הנפשי. בפן הפיזי, איתן סבל מתת-תזונה, הוא עבר כמה תקופות רעב קשות ביותר ומצבים שבהם הוא לא חשוף לאור השמש, הוא יושב הרבה כשהוא כפוף והתזונה לא בריאה והסניטריה זו לא הסניטריה שלנו... מערכת העיכול שהתרגלה לאכול רק אורז ולפעמים גם פולים צריכה לעבור שיקום. מי שחטף מכות יש לו גם צלקות".
על ההתמודדות הנפשית אומר צביקה כי "פתאום אתה מחליט בעצמך מתי אתה הולך לשירותים, שאתה מכין לעצמך קפה...". עוד הוא מוסיף ומציין כי כתגובה לאירוע טראומתי יש באדם מנגנון יכולת ניתוק, "כלומר שהאדם חי איתך אבל הוא מנותק, מנותק ברובד הרגשי ממה שקורה כי אם הוא יחווה כל דבר ברובד הרגשי הוא לא יוכל להמשיך לשרוד כי עוצמות האירועים מאוד קשות. מי שחווה רק את זה מכניס את עצמו למעטפת שקופה שמונעת ממנו להרגיש דברים. הוא אמנם מדבר ומספר אבל הוא לא מרגיש דברים, הוא לא מבטא אותם. זה נכון ל-99 אחוזים מהחטופים. כולם צריכים להתקלף מהמעטפת הזו שהיא תגובה נורמאלית למצב לא נורמאלי. זו שכבת הגנה".
אחת השאלות שהוטחו בצביקה במרוצת השנתיים בהן שהה בנו בשבי החמאס הייתה שאלת היחס הצפוי מכיוונו של איתן ביום שאחרי השחרור כאשר יגלה שאביו נהג בשונה ממרבית משפחות החטופים והציב את טובת המדינה לפני טובתו שלו. על כך מספר צביקה: "איתן הבין את המצב, שיש מלחמה ואנשים נהרגים. הוא ראה את הטבח וההריגה והבין מההפצצות והטנקים שנכנסנו למלחמה ואמר שכעת יש מלחמה שבה יש גם שבויים והגורל שלי הוא להיות בשבי. זו בעסה אבל זה חלק מהמלחמה ואני צריך לשמור על עצמי כמה שיותר עד שישחררו אותי".
"איתן לא שמע על פורום תקווה במשך שנתיים. הוא ראה מדי פעם אל ג'זירה. מדי פעם הראו לו אל ג'זירה במוצאי שבתות כדי להראות לו את העצרת, שהעם בישראל רוצה לעשות עסקה, ואמרו לו שאבא שלו לא רוצה לעשות עסקה. היה ברור לו שאני נלחם עליו, והוא אמר את זה, שאני נלחם עליו בדרך שלי, שלא נכנעים לאויב. הוא לא התאכזב. הוא גם אמר שלשום שהוא לא מוכן שבגללו ישחררו 1600 מחבלים שימשיכו לרצוח. לא הייתה לו שאלה לגבי זה שאבא שלו אוהב ורוצה אותו. אלו שאלות של אחרים שמקנטרים", אומר צביקה.
עוד מספר צבקה כי כאשר הראו לו שוביו את שידורי אל ג'זירה הוא הגיב ואמר שיעבירו ערוץ לאל ערבייה, התחנה המתנגדת לחמאס, ושם דברים ייראו אחרת. "הוא אמר להם, אני מכיר את העם שלי, העם שלי לא רוצה להיכנע".
באשר למפגש עם בכיר החמאס שהתייחס לאופן מאבקו של צביקה, מספר צביקה כי איתן היה במשך שנה לבד עם שוביו. "רוב הזמן הוא היה מעל הקרקע. כל פעם העבירו אותו לבית אחר של משפחה שקשורה לחמאס. בבית יש שירותים, מקלחת ומטבח ואפשר להחזיק שבוי בקומת מרתף או במקום דומה. באחת הפעמים איתן פגש את עיז א-דין אל חדאד, שהוא מפקד החטיבה הצפונית, הבכיר האחרון שנותר בחיים. איתן פגש אותו כמה פעמים ומתאר אותו כאדם מאוד אינטלגנטי. היה פער אינטלגנטי גדול בינו לבין האחרים. היחס שלו היה מאוד מכבד לשבויים והוא אמר לשובים שאם קורה לו משהו אני הורג אתכם, ושם המשמעות היא להרוג ממש. היה מפגש של איתן שובה וחדאד והשובה אמר שאבא שלו לא אוהב אותו, הוא לא רוצה לעשות איתנו עסקה. אל חדאד אמר לו אבא שלו אוהב אותו מאוד ורוצה שהוא ישתחרר בדרך אחרת ואת איתן צריך לשחרר מהר כי אבא שלו לא עוזר לנו, הוא לא הולך להפגנות".
עוד מספר צביקה על אות החיים שהגיע מאיתן: "זה היה בחתונה של בת אחותי. ישבתי ברכב בשיחות טלפון ופתאום קיבלתי הודעה ממירב לשם-גונן ובהודעה אני שומע 'שלום צביקה, קוראים לי רומי גונן. רציתי להגיד לך שלא מזמן השובה ששמר עליי אמר שהוא הולך לשמור על איתן. אמרנו לו שיגיד לאיתן שאנחנו רואות את אבא שלו בטלוויזיה ושהוא נלחם עליו'. רומי הכינה לאיתן שקית עם מברשת שיניים כמה בגדים וממתקים וביקשה מהשובה להעביר את זה לאיתן. השקית לא הגיעה ליעדה והשובה חוסל על ידי צה"ל".
בהתייחס למחלוקת המתעוררת כעת מחדש אודות הדרך בה נכון היה לנקוט, קובע צביקה מור כי "פורום תקווה צדק מההתחלה בלי קשר לתוצאות. חטופים משחררים מתוך ראייה לאומית כי מדובר במצב לאומי. לא מדובר במטיילים שנתקעו בנפל אלא במצב מלחמה ומטרתה של מלחמה היא הבסת האויב. אין התחשבות בחיי הפרט בזמן מלחמה. אם החמאס היה אומר שהוא יתן חטוף בתמורה למזרח ירושלים לא היינו נותנים. המדינה לא יכולה להיכנע עבור הפרט. המדינה צריכה להילחם ולאלץ את האויב להחזיר את כולם. בוודאי שצדקנו ורק הלחץ על האויב השיב לנו את החטופים".
צביקה מזכיר כי 'רק לחץ על חמאס ישיב את החטופים' היה הסלוגן שליווה את מאבק פורום תקווה מימיו הראשונים. "לא אמרנו דווקא לחץ צבאי. אנחנו חיים בעולם שבו לחצים מדיניים עושים פירות. היה ברור שחייבים גם לחצים מדיניים. חמאס לא השיב אף חטוף בגלל שהוא התרגש מהעצרות בכיכר החטופים או מהיוגה שעשו למען החטופים ברחוב עזה בירושלים. הוא החזיר חטופים רק כשהוא נלחץ אל הקיר. צדקנו גם בכך שמתחילת הדרך לא הסכמנו לעסקאות חלקיות. וק לפני חודש עלתה אחת האימהות ואמרה שצריך להציל את מי שאפשר, עליתי אחריה לראיון ואמרתי שמי שמסכים לעסקאות חלקיות שיגיד שהוא מוכן שהילד שלו יהיה בסוף והילד של צביקה יהיה בהתחלה. אין עסקאות חלקיות. אנחנו צריכים לאלץ את חמאס להחזיר את כולם יחד".
על רקע שיח המחלוקת המתעורר מחדש נשאל צביקה מור אם הוא רואה דרך לשיקום החברה הישראלית מהפילוג החמור בתוכה. "אני לא מתייאש מעם ישראל בשום פנים ואופן. בלי רשתות חברתיות, בלי ערוצים שמשדרים רעל, האם אנחנו רואים ברחובות פילוג ושסע? בשום אופן. אנחנו רואים את ההיפך. אנחנו רואים את האחווה. יש בקצה גם אנשים שלא מוכנים לאף שותפות אם הם לא שולטים, אבל זה לא נכון לגבי הרוב. אם היה כאן שסע ומלחמת אחים חלילה, לא היינו יכולים לצאת למלחמה. אם היינו רואים חלילה אנשי ימין באלפיהם מכים אנשי שמאל שחוסמים כבישים היינו עוברים קו אדום, אבל זה לא היה גם לפני המלחמה. היה רק צד אחד שעשה כאן בלאגן, ולכן אני מאוד אופטימי".
"צריך לתפוס את אותם שמונים אחוזים שרוצים לחיות יחד, רוצים לדבר ורוצים שותפות ואיתם להמשיך הלאה ולהתעלם מהקצה הזה", אומר צביקה.
עוד נשאל צביקה על הרגע ההוא בו נשבר גם מול המצלמות, רגע המפגש עם איתן בו התפרק בבכי, רגע שנראה היה לכאורה כשונה מאוד מאותה חזות ממוקדת מטרה שעליה שמר לאורך שנתיים. "צריך להבין שבכל יום בשנתיים האלה בכיתי על איתן. הייתי בוכה כשאני ברכב לבד, כשאני הולך ברחוב, בתפילה ועל הכרית בלילה, אבל כשאני צריך לעבוד, לחשוב ולבנות את המסרים, לחשוב על הדרך, להתכונן לפגישה עם ראש הממשלה או לראיון, אני יודע להתנתק, לשים את כל זה במגירה ולעבוד עם השכל. אני אדם עם המון רגש", הוא אומר ומוסיף, "תשאלו את אשתי. אני עם המון רגש אבל עם רגש לא אוכל לעזור לבן שלי לחזור הביתה. בשביל זה צריך שכל".
על רגע המפגש עצמו הוא מוסיף ומספר: "מאוד חרדנו מהרגע הזה כי חמאס לא פרסם עליו שום סרטון או תמונה. אמנם כל מה שהקב"ה נותן נקבל באהבה, אבל חרדתי למצבו וחרדתי לאחים שלו, איך הם יתמודדו אם הוא יחזור אלינו בלי ידיים, בלי רגליים או בלי עיניים, איך האחים שלו יקבלו את זה. כשהקרינו לנו במעגל סגור את המפגש במעבר מהצלב האדום ללוחמים שלנו וראינו אותו יורד מהרכב, הסתכלתי לראות שתי רגליים, שתי ידיים, ניסיתי לספור אצבעות וזה היה עבורי רגע של הקלה ענקית כי התכוננתי להכול. בהמשך ראינו שהוא מדבר, משתף ומביע".
ומה הלאה. "פורום תקווה ממשיך לעבוד כי עדיין לא הושגו כל מטרות המלחמה. חמאס עדיין קיים, משתקם ומבסס את השליטה שלו ברצועה, הוא מראה מי בעל הבית ברצועה מוציא להורג כל מי שידוע לו שהוא משתף פעולה ואנחנו רואים הוצאות להורג ברשתות החברתיות. פורום תקווה עומד על המשמר כדי שמדינת ישראל תשיג את מטרות המלחמה כדי שחמאס לא יהיה שם".
"הפעם טראמפ מעורב פה וטראמפ לא יכול לצאת פראייר או טמבל. כשהוא אמר שחמאס יפורק והרצועה תפורז הוא חייב בשביל עצמו לממש את זה. איך זה יעשה, אני לא יודע", אומר צביקה מור ומוסיף תזכורת כואבת: "שוחררו כאן מאות רוצחים עם מאסרי עולם. אנחנו מרגישים חובה למדינת ישראל, למרות שהתרענו על כך שנתיים, לוודא שמדינת ישראל יודעת להתמודד עם הדבר הזה באמת. אולי צריכה לקום מנהלת שתטפל בכך כי אין ספק שעכשיו עומדת להיבנות הנהגת חמאס החדשה ביהודה ושומרון בעקבות ה"גיבורים" שחוזרים לשטח. הם לא שינו את דעתם. אנחנו מאוד חוששים מהרגע הזבו נקבל כאן התגברות טרור. יש כעת ראש שב"כ חדש שבוודאי מבין את הדברים. לא יכול להיות שלא יהיה עליהם פיקוח הדוק ביותר ושיחזירו אותם לכלא על הטעות הכי קטנה".