הדס כהן, תושבת בני נצרים, ניצבת בפני אובדן משולש שמעטים מסוגלים להכיל: שתי אחיותיה הקטנות, שהם ושנהב ואחיינה ליאל ג'רפי הי"ד נרצחו במתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר במסיבת הנובה.

באולפן ערוץ 7 היא מספרת על ההתמודדות הקשה מנשוא עם האובדן - שנתיים אחרי האסון. "ככל שעבר הזמן זה האובדן לא נהיה קל יותר. הכאב רק מתגבר ומתעצם. מפתחים יכולים לשאת אותה. בשנה הראשונה לא באמת הכלתי את הדבר הזה".

כתושבת עוטף עזה, היא פונתה מבני נצרים, ולא היתה מסוגלת לחזור. "לא הרגשתי יכולת להתמודד - גם עם המצב הביטחוני - וגם עם המצב האישי שלי. לעבור בכל יום במקום שבו נרצחו היקרים לי".

ההישרדות הנפשית דרשה ניתוק טוטאלי. "באיזשהו שלב ירדתי למלון באילת. לנסות קצת לנקות את הראש ולהתנתק כי פשוט לא יכולתי לשאת את הכאב והאובדן. הנפש פשוט לא הייתה מסוגלת".

מעבר להתמודדות האישית היתה לה משימה נוספת - טפול בבנה הקטן. "הייתה לי משימה כפולה ומכופלת. גם 'להגן' עליו מכל המידע, מהמלחמה, מההפגנות ומהאובדן עצמו". היא נאלצה לשמור על איפוק מולו. רק לאחר שחזרו הביתה החלה ההתמודדות האמיתית, ב"רובד השני", כשהניתוק הפיזי מאחור. היא מבינה כיום כי הניתוק הזה היה אינסטינקטיבי והכרחי.

לאחר שהתחברה בחזרה החליטה על שינוי מוחלט בתפיסת החיים שלה. "בהשראת אחיותי החלטתי לחיות את החיים. לא לחכות לרגע מסויים. אנחנו משום מה משתהים ולא תמיד חיים את החיים".

היא מתעקשת כי הבחירה בחיים חדשים אינה סותרת את עומק האובדן. היא אינה כועסת על הקדוש ברוך הוא, אלא חווה כאב עצום. כדי לא לשקוע, היא קיבלה על עצמה החלטה ברורה. "החלטתי לא לייסר את עצמי או להתייסר. נכון, הן היו צריכות להתחתן, להביא ילדים, לחיות. אבל אם אייסר את עצמי על מה שהן לא הספיקו, זה לא יקדם אותי לשום מקום".

"הן סיימו את התפקיד שלהן בעולם. אני צריכה להמשיך מהמקום שהן סיימו. הקלישאות המוכרות של 'ממשיכים לאורן' הן אמיתיות לגמרי. אני חשה שהן מאחוריי ונותנות לי את הדחיפה להמשיך", מוסיפה כהן.

האובדן הטראגי הוא תזכורת חיה לקונפליקט בין הכאב לאמונה. כהן מודה כי יש ימים ורגעים של שבירה שבהם "אני לא מסוגלת לקום, להרים את הראש". אך היא הגיעה למסקנה שזאת המציאות. "האובדן לא סותר את האמונה. לגיטימי להרהר בזה אבל אין סתירה.

אנחנו בני אדם. יש לנו רגש ואמונה מתוך הבנה שהכל בידי שמיים וכל מה שעושה ה' הוא לטובה. גם אם אנחנו לא מבינים את זה", היא מסכמת.