שבר חרס זעיר ונדיר ביותר, ועליו כתובת בכתב יתדות בשפה האכדית מלפני כ-2,700 שנה, נחשף לאחרונה סמוך לכותל המערבי, באזור הגן הארכיאולוגי ירושלים ע"ש דוידסון. מדובר בכתובת האשורית הראשונה מסוגה מתקופת בית ראשון שנמצאה בירושלים.
הכתובת תוצג לראשונה ביום חמישי הקרוב בכנס "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה", שמתקיים ביוזמת רשות העתיקות, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת תל אביב, בקריה הלאומית לארכיאולוגיה ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין.
התגלית נחשפה בחפירה של רשות העתיקות בשיתוף עמותת עיר דוד, בניהולה של ד"ר איילה זילברשטיין, ובשיתוף החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי. את פענוח הכתובת ביצעו ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ וד"ר ענת כהן-וינברגר מרשות העתיקות, יחד עם ד"ר פיטר זילברג מאוניברסיטת בר־אילן.
השבר הקטן, שגודלו כ-2.5 ס"מ בלבד, התגלה במהלך סינון רטוב בעמק צורים. מוריה כהן, שעובדת ב"חוויה הארכיאולוגית", סיפרה בהתרגשות, "הסתכלתי עליו מקרוב, וזה נראה לי כמו כתב יתדות... אחרי שהבנתי שזה באמת כתב יתדות - צרחתי מרוב התלהבות. המחשבה שאחרי 2,700 שנה, אני האדם הראשון שנוגע בחרס הזה בידיים שלי - זו מחשבה מרגשת מאוד. זה ממצא של פעם בחיים".
הממצא נמצא בעפר שנסחף מתעלת ניקוז מתקופת הבית השני, ככל הנראה מתוך מפולת של מבנה מתקופת הבית הראשון. החוקרים מציינים כי מדובר בנקודה קרובה במיוחד למתחם המקדש, דבר המעניק לתגלית חשיבות רבה בהבנת ההתפתחות הפוליטית והעירונית של ירושלים בתקופה זו.
לדברי ד"ר איילה זילברשטיין, "הכתובת מספקת עדות ישירה להתכתבות רשמית בין האימפריה האשורית לבין ממלכת יהודה. היא מחזקת את הבנתנו לגבי דריסת הרגל האשורית בעיר ולגבי השפעתה על ההתנהלות המנהלית בירושלים".
מהניתוח עולה כי מדובר ככל הנראה בשבר של בולה מלכותית - טביעת חותם רשמית. על גבי החרס מופיע תאריך יעד - א' בחודש אב, והוזכר בו קצין מרכבה, ביטוי המצביע על דמות רמת דרג בחצר המלוכה האשורית. לדברי ד"ר זילברג וד"ר ווקוסבוביץ, "בולות מסוג זה שימשו למשלוחים רשמיים ונבדלות במאפייניהן מהחותמות המקומיות של ממלכת יהודה".
למרות שאין אזכור ישיר לשמו של מלך יהודה, ההקשר הכרונולוגי מרמז על שלטונם של חזקיהו, מנשה או יאשיהו. לדברי החוקרים, הכתובת עשויה להעיד על חיכוך או עיכוב בתשלום מס, ואולי אף על מרד מיסים דוגמת זה המתואר במקרא בתקופת חזקיהו, כפי שנאמר בספר מלכים ב', י"ח, ז': "וימרוד במלך אשור, ולא עבדו".
בדיקות פטרוגרפיות מצאו כי החרס לא יוצר בירושלים, אלא באחד המרכזים המנהליים של אשור - נינווה, אשור או נמרוד. ד"ר ענת כהן-וינברגר הסבירה כי "הרכב המינרלים של הבולה תואם את אזור אגן החידקל, ושונה באופן מובהק מהחומרים המקומיים בירושלים".
לדברי החוקרים, "מדובר בשבר קטן בעל משמעות רבה. זהו פתח להבנה עמוקה יותר של הקשרים המדיניים בין יהודה לאשור, והוא עדות ראשונה מסוגה לתקשורת רשמית - ואולי אף מתוחה - שהתנהלה בין שתי הממלכות".
שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, אמר, "הכתובת האשורית מתקופת בית ראשון שנחשפה בליבה של ירושלים, היא עדות מרגשת ומרשימה ביותר למעמדה של העיר כבירת ממלכת יהודה לפני כ-2,700 שנה. תגלית נדירה זו שבה וממחישה את שורשינו העמוקים בירושלים - המהווה את המרכז הרוחני והלאומי של העם היהודי מזה אלפי שנים".