כעת, כששארית החטופים החיים חזרו הביתה, בא הזמן לסיים את תפקידה ההיסטורי של כיכר החטופים בתל-אביב.
לכיכר הזו, לפעילות שהתבצעה בה, היתה תרומה משמעותית למהלכים שהביאו לשיחרור אחרוני החטופים החיים - היעד החשוב ביותר בסופו של דבר מאז שמחת תורה תשפ"ד. היו שם לא מעט רגעים מרגשים, גם אותי בפעמים שביקרתי שם.
השבוע, אחרי מתקפת החמאס הפתאומית, שבה נהרגו רס"ן יניב קולא וסמ"ר איתי יעבץ ה' יקום דמם, שמעתי לא מעט פרשנים צבאיים מסבירים שעכשיו, כשאין יותר חטופים חיים, קל יותר לצה"ל לחדש את הלחימה העצימה ברצועה, כולל תקיפת מנהרות, כי כבר לא מסכנים חיים של חטופים ישראלים.
מדינת ישראל מחויבת גם להחזרת כל החללים - אבל בשביל זה לא צריכים כיכר, ולא הפגנות. תמורת החללים המדינה לא צריכה לשלם שום מחיר נוסף. זה חלק מההסכם, ומחיר שחרור המחבלים כבר שולם.
אי אפשר להשוות, אסור להשוות, בין חטופים חיים לחללים. החזרת החטופים החיים הייתה עניין של פיקוח נפש, הצלת חיים. זה שונה מהחזרת חללים. מאז מלחמת העצמאות ישנם 244 חיילי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, מקל"ן בלשון הצבאי. חטופי שמחת תורה הם חלק מאותה רשימה. אי אפשר שלא להזדהות עם המשפחות שכל כך רוצות לראות את יקירן מובא למנוחות. זה טבעי ומובן ונוגע ללב. אבל לשם כך אין צורך בכיכר והפגנות. בצה"ל פועלת יחידת אית"ן - איתור נעדרים - שזה בדיוק תפקידה: לעשות הכל כדי לאתר את מקום קברם של החללים, ולהעבירם לקבר ישראל. חייליה עוסקים בכך יומם וליל, ללא הרף. פעמים רבות זה אורך עשרות שנים - אבל יש תוצאות. וישנן דוגמאות רבות:
בכ"ט באב תשס"ז, 13 באוגוסט 2007, אחרי 59 שנים, אותרו מקומות קבורתם של 5 מנעדרי הקרב בתל א-ריש (תל גיבורים) במבצע חמץ במלחמת העצמאות, המבצע לשיחרור יפו וסביבתה.
12 הרוגים מקרבות לטרון במלחמת העצמאות נמצאו אחרי יותר מ-50 שנה.
במאי 2018 הוכרז על מקום קבורתה של טוראי ליבקה שפר, שנפלה במהלך ההסתערות המצרית על הקיבוץ יד מרדכי בעת ששימשה כמקשרת בין עמדות צה"ל - כ-70 שנה לאחר שנפלה במלחמת העצמאות, ימים ספורים לאחר ההכרזה על הקמת המדינה. ליבקה שפר הייתה חללת צה"ל היחידה שלא נודע מקום קבורתה.
בכ"ח בחשון תשע"ט, 6 בנובמבר 2018, בתום 56 שנים ותריסר מבצעי חיפוש, נמצאו שרידיו של הטייס הנעדר סגן יקיר מרדכי נווה לייפר, טייס קרב ששימש כמדריך בבית-הספר לטיסה. מטוסו של סגן נווה התרסק בכנרת במהלך טיסת אימון שגרתית בשנת 1962. שרידי הגופה נמצאו בין שברי המטוס בכנרת בעזרת טכנולוגיות חדישות.
בשנים 1982-1999 אותרו בסיני ובמצרים גופותיהם של ארבעה חללים ממלחמת יום הכיפורים, האחרונים חצי יובל שנים אחרי המלחמה.
שניים מחללי קרב סולטן יעקב במבצע שלום הגליל, הושבו ארצה לאחר עשרות שנים: גופתו של זכריה באומל הוחזרה באפריל 2019, 37 שנים לאחר הקרב, בסיוע משרד ההגנה הרוסי. גופתו של צבי פלדמן הוחזרה ב-11 במאי 2025, כמעט 43 שנים לאחר הקרב, במבצע חשאי של המוסד. לוחם נוסף, יהודה כץ, עודנו נעדר.
באף לא אחד מהמקרים הללו, הוקמה איזושהי 'כיכר' או נערכו הפגנות המוניות לאיתור מקום קברם. צה"ל פעל והשתדל ככל יכולתו - והצליח.
בברכת המזון אנו מברכים כידוע ברכת 'הטוב והמיטיב', על הבאת הרוגי בית"ר לקבורה - לפי מסורת אחת לאחר שנתיים (שנת 137 לספירה) ולפי המסורת השנייה לאחר שבע שנים (142 לספירה - ותודה לד"ר יואל רפל).
אני לא מאחל חלילה למשפחות החללים החטופים שימתינו כל כך הרבה שנים. אני מבין לגמרי לרוחה של כל משפחה, שרוצה לדעת שיקירה הובא למנוחות באדמת ארץ ישראל. כולנו תפילה שכל החללים החטופים יוחזרו במהרה, כמו שנקבע בהסכם עם החמאס, אם זה לא קרה בין כתיבת שורות אלו להדפסת העיתון. כך או כך, כיכר החטופים סיימה את תפקידה ההיסטורי, וכעת עליה לעבור לדפי ההיסטוריה, כחלק מההיסטוריה.
(הטור המלא יתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')