רגעי השבוע - פרשת נח

א. שידוך משמים

למחרת שמחת תורה טלפן אליי ידידי, רב העיר בריאנסק הסמוכה יחסית למוסקבה (רק כחמש שעות נסיעה), וסיפר כי אורח חשוב מגיע לרוסיה, בכדי לבקר בעירו לחגיגת חנוכת מקווה הטהרה שלו.

המקווה, שנבנה במקור לפני כחמש עשרה שנה, עבר שחזור מקיף ומודרניזציה מלאה, ועם סיום השיפוץ הכללי והמושקע שישרת לא רק את יהודי העיר, אלא גם את תושבי האזור כולו, הכין הרב זקלס אירוע חגיגי. לשם כך הזמין גם את איש החסד והמעש מהעיר טבריה, הרב דוד דרלי, שלפי דברי ידידי, מתעתד לשבות במוסקבה.

הכנתי מיד מודעה מעוצבת ומסוגננת בשם 'ידידיו ומעריציו', המקדמים "בברכת ברוך הבא בשם ה' את פני ידידנו ומכובדנו הנעלה והדגול, נאמנם ואוהבם של גדולי ישראל, טיהר את העיר טבריה במפעלי התורה והחינוך, פועל רבות למען טהרתם של ישראל, הנגיד הרבני המרומם, הרב דוד דרלי שליט"א, המסור למען באי האוהלים הקדושים של רבותינו נשיאנו, ברוחו, גופו וממונו בצניעות וענווה גדולה, ומזיל זהב רב וטורח בעצמו להאכיל את הבאים להילולא קדישא כ"ד טבת בהאדיטש וג' תמוז באוהל רבנו נשיאנו, ובכל יומא דפגרא. אשר הגיע למדינתנו הגדולה, לקראת חגיגת חנוכת המקווה טהרה בעיר בריאנסק, בראשות רב העיר המוהל המפורסם השליח הרה"ח ר' מנחם מענדל זקלס שיחי'"...

בדיוק לפני חודשיים כתבתי לראשונה בבמה זו על הרב דרלי, בעקבות בקשה מופלאה שהגיעה אליי בהשגחה פרטית בשהותי בארה"ב, באמצעות אחי היקר ר' אברמי - להכין צ'ולנט למאתיים איש, ליד אוהל הרבי. וכעת, בליל שבת שעברה, לאחר אמירת לחיים וזמירות השבת, ביקש האורח שסעד על השולחן בביתנו לשמוע את כל הפרטים, והתרגשות גדולה ניכרה על פניו, עד שהחל לרקוד משמחה שזכה שוב להאכיל בהצלחה מאות אנשים ששהו בצל הרבי.

זה האיש. מה שמשמח ומרומם אותו, עוד יהודי שאוכל, עוד מקווה טהרה שנבנה, ועוד מעשה של עזרה וחסד לאחרים. וכשחזרתי על דברי התורה שנשא הרב הראשי הרב לאזאר בדרשתו בין קבלת שבת לערבית, ובהם הזכיר ששנה זו היא גם ר"ת: ת'הא ש'נת פ'רו ו'רבו, המשכנו לדבר על שידוכים, וכאן ביקש ממלווהו ושותפו החתן פינחס פרנקל, שיספר את סיפורו הטרי:

"הייתי עם הרב דרלי בכינוס שלוחים שנערך לפני כחודשים במדינת 'מונטונגו', ואחת הבקשות למקווה הייתה של השליח הרב נמדר מהעיר גטבורג שבשוודיה, שהגיש תוכנית לשיפוץ המקווה הישן אצלו. הרב דרלי ביקש ממני להגיע לשם בעצמי, ולראות מקרוב מה ואיך לעשות זאת. בדקתי בלוח הזמנים, והגעתי בתאריך אחד פנוי שעמד לרשותי.

באתי בערב שבת, ובשבת ביקש ממני הרב נמדר לגשת לעמוד התפילה כחזן. בדיוק בשהותי שם נערך קעמפ לבנות צעירות שמארגנים הרב והרבנית נמדר, כשלעזרת הרבנית נמדר עמדה קבוצת מדריכות של בנות מבוגרות יותר. וכך יצא שמעזרת נשים ראו כי בחור עומד בתור חזן. מניין ידעו שאני בחור? כי הרי בחב"ד אם החזן בחור, הוא לא לובש טלית כפי שנהוג בקהילות אחרות.

מפה ושם, החלו רעיונות להתגלגל בראש הרבנית, וכבר במוצאי שבת הרימה טלפון לאם אחת המדריכות המוצלחות והמסורות, לצד טלפון להורים שלי, שהובילו לכך, שבעזרת השם, בעוד כשבועיים, תיערך חתונתי בעיר מגוריה של הורי כלתי".

ב. אבד חסיד מן הארץ

חודשים ארוכים התפללנו לרפואתו, אך לצערנו הרב הוא השיב את נשמתו לבורא יתברך, למחרת שמחת תורה, כשהוא מותיר אחריו את אשתו האלמנה שהייתה לו מסורה כל חייה, משפחה מפוארת, צאצאים רבים, בהם בנו החשוב והיקר הרב אלעזר מרדכי גרוסמן, משפיע בישיבה גדולה כאן, מהשלוחים המיוחדים שקהילתנו המעטירה זכתה בכלל, ואני בידיד אישי ומיוחד בפרט, שתמיד יש לו את המילה הנכונה לומר בכל סיטואציה, מתובל בווארט חסידי עמוק ובתורת רבנו שכל רז לא אניס ליה.

הוא מיהר לטוס לארץ ישראל כדי לשבת 'שבעה' לצד משפחתו, בהם דודו המפורסם רבה הראשי של העיר מגדל העמק הרה"ג רבי יצחק דוד גרוסמן, אחיו של האח הבכור הגאון החסיד רבי מנחם בן ציון ע"ה שנפטר בגיל 81, מותיר אחריו מורשת של נתינה, ובעיקר יהודי שהיווה דוגמה חיה להתנהגות מופלאה.

בנוסף למודעות תנחומים בשם הקהילה שפרסמתי, גם שוחחתי עם הבן היושב שבעה, אך לא רציתי להאריך בשיחה, בשומעי ברקע אנשים רבים שפוקדים את המקום לנחם, לחזק ובעיקר להתחזק.

מספר שעות אחר כך, כתב לי ידיד שביקר במקום והעלה בעבורי על הכתב, כמה סיפורים ששמע בהיותו בין המנחמים:

"פעם חלף הרב מנחם בן ציון ע"ה בשוק 4 מינים לפני חג הסוכות, והבחין במוכר שאיש אינו פוקד את מרכולתו, בהיות הסחורה די עלובה למראה עיניים. הוא קנה את כל הסחורה והעמיד אותה בחדרו. ואמר לבני ביתו: 'את זה אני רוצה מול עיניי'!

פעם סיפר לו אדם כי הוא מעוניין להיות סופר סת"ם, וכבר כתב את המגילה הראשונה, רב"צ ביקש לראות והביע קריאת התפעלות, ולא נחה דעתו עד שביקש ממנו לקנות אותה. השתוממו בני הבית, והלוא המגילה לא תואר לה ולא יופי, מגילה ראשונה? ורב"צ ענה: כשכתב הסופר את המגילה, הוא עשה זאת בלב נשבר בשפלות וענווה לא כמו סופר ותיק ומדופלם שבוטח בעצמו, כזו מגילה אני רוצה!

נכנס אליו אדם זר (לא קרוב משפחה), והתאונן על מצבו הקשה בפרנסה, במיוחד עתה טרם נישואי הבת. ר' בן ציון קם ונכנס לחדר והביא לו ספר עתיק יומין: 'ליקוטי מוהר"ן' עם חתימת תלמידו של רבי נחמן מברסלב, והעניק לו בנוסף עצה הוגנת: "זה ספר עתיק ונדיר מאוד, אל תעז למכור בפחות מחמישים אלף דולר"!

הוא הביא לרבי הרבה ספרים נדירים. פעם, לפני שנפרד, שאל אותו הרבי אם כבר אסף כסף למוסדות של אחיו, ואכן באותה הזדמנות לא הספיק, וברוב התלהבות עט על בתי קראון הייטס ואסף כסף ל"מוסדות של אחיו".

תדיר היה נכנס אל הבאבא סאלי, אליו היה מקורב מאוד, והבאבא סאלי אמר לו: "אתה עושה נסיעות רבות, הן מוצאות חן בעיניי". ובדברו, הכניס ידיו הק' לז'אלביה שלו, והוציא משם כל הכסף שהיה שם, והעניק לב"צ גרוסמן כהשתתפות בנסיעות. רב"צ יצא החוצה, ומחדרו של הבאבא סאלי עד הדלת החוצה היה תור ארוך של אנשים, ועד שהגיע לדלת היציאה כבר לא נותר לו מאומה מהכסף... את הכל הוא חילק באהבתו ובחמלתו". יהי זכרו ברוך!

ג. כליות יזמרו לשמך

"איזה מספר תרומה היא אחותי?" שאלתי אתמול בבוקר את הרבנית הבר. ולאחר מספר דקות השיבה לי: "1,970". חישבתי כמה יש בין מספר זה למספר "770", והתוצאה: 1,200. אלף ומאתיים כליות נתרמו מאותה תרומה מופלאה ובלתי נשכחת.

זה קרה בחודש כסלו תש"פ, זוגתי שתחי' שמעה שבארגון "מתנת חיים" מגיעים לתורם מספר 770, והיא החליטה לעשות את כל מה שניתן כדי שמספר חב"די זה יקבל את הכבוד הראוי לו ושמו של הרבי יתקדש. פניתי מיד לידידי הרה"ג ר' ישעי' הבר ע"ה, שהפעיל את כל כובד משקלו וניסיונו, ובשרשרת ניסים הדבר קרה במהירות שיא: תוך שישה שבועות, הכליה מספר 770 נתרמה בעילום שם לחולה שחייו ניצלו - לאורך ימים ושנים טובות.

במסדרון בית הרפואה איכילוב בתל אביב, כשלחץ את ידי, נרגש ושמח, ביקש והתחנן הרב הבר שנפרסם את סיפור התרומה, 'זה יביא עוד תורמי כליה' אמר. אך זוגתי שרצתה לעשות צדקה בדרגת 'מתן בסתר', הסתירה זאת, ואף לא יודעת עד היום מי הנתרם, מעבר לכך שמדובר באב משפחה מסור.

חלפו מספר חודשים, הקורונה פרצה לחיינו, אנשים התחבאו, במיוחד אלו שבריאותם לא הייתה תקינה. ליל שישי, סוף חודש ניסן, והשמועה הקשה הגיעה אלינו: הצדיק אבד. הרב הבר נלקח לשמים. הכאב היה חד וחזק. התיישבתי למלא את בקשתו אלינו אין ספור פעמים: "ספר שאשתך תרמה כלייה. מפרסמים עושי מצווה. מצווה גוררת מצווה". לאור נר הנשמה שהדלקתי עם הישמע הבשורה המרה והלבה המרצדת מעל שולחן השבת המוכן, כתבתי ומחקתי, דמעתי והבעתי במילים. ובסוף אמרתי לזוגתי: "קיימנו את צוואתו של הרב הבר הצדיק"!

שלשום אמי היקרה תחי' על קו הטלפון: מספרת לי בהתרגשות רבה כי אחותי נכנסה לפני מספר דקות לניתוח. 'גם היא תורמת כלייה', אמרה לי, כשדמעות של אושר מעיניה. מיהרתי לטלפן לגיסי, שישב באותו זמן מחוץ לחדר הניתוח עם ספר תהלים בידו, נושא תפילה בשעות נעלות אלו ששערי שמים פתוחים לו, לבקש לרפואת אשתו, להצלחת ההשתלה ולישועה גדולה לכלל ולפרט. "אחותך הלכה בעקבות גיסתה" אמר לי בשמחה.

כתבתי לרבנית הצדקנית מרת רחל הבר שתחי', הממשיכה בעוז ובגבורה את מפעל חייו של בעלה הצדיק, ומתברר שהיא כבר ביקרה אצל אחותי, כפי שהיא נוהגת להגיע אישית במסירות לכל תורם ונתרם. תוך כדי, אני נזכר בתבליט "אשת חיל" שהעניק לנו הרב הבר ע"ה מכסף טהור, אותו אני מקפיד מדי ליל שישי להעמיד ליד נרות השבת קודש.

"הזכרת בתפילתך את אחותי, ביום שישי שעבר?" אני שואל את הרבנית, והיא בתגובה שולחת לי תמונה, של רשימת התורמים והנתרמים של הכליות, של שבוע זה, עליהם היא מתפללת בכוונה גדולה בכל ערב שבת ליד הנרות. "אבישי בן אסנת" - שמו של בחור הישיבה שקיבל השבוע את כליית אחותי. "החפצה בעילום שמה" - זה האזכור לאחותי, התורמת מספר 1,970, שכמו אז, התורמת מספר 770, לא רצתה שיידעו. אחותי עשתה זאת השבוע, בשקט, בצניעות, בענווה ובשליחות קדושה נעלית: הצלת נפש בישראל.

ובין לבין, 1,200 מלאכים קדושים, שהקריבו את חייהם בעבור השני, שכמו כל התורמים עד אז ואלו שעוד יבואו בהמשך - עושים מעשה הרואי בלתי נתפס. מעשה גבורה שיש רק אצל עם אחד ויחיד - עם ישראל!

תמונת השבוע שלי: תיבת נח בנובי מוסקבה

בדרך, פתח היושב לצדי את המפה של מוסקבה, והראה לי על צג הטלפון: 'זו מוסקבה וזו שכונת נובי-מוסקבה. תראה את הגדלים, ותבין במה מדובר'...

שעת הערביים של יום ראשון, ולראשונה בחיי עשיתי את דרכי לאזור 'מוסקבה החדשה'. נופים מתחלפים, כבישים חדשים ארוכים ורחבים, ובטלפון הוא מראה שהגענו. אכן, רכבים חנו בצידי הדרך, החניתי ויצאתי, ומרחוק נראה לי המחזה כמו "תיבת נח" על שטח אדמה הנראה שומם ומנותק מהעיר.

ככל שהתקרבתי ראיתי אוהל מיוחד שנבנה לרגל מעמד הנחת אבן הפינה, למרכז יהודי גדול לאלפי יהודי אזור "נובי מוסקבה" - מוסקבה החדשה, שטח אדמה שסופח לפני כעשור לבירת רוסיה, ובכך הפכה את מוסקבה גדולה פי שתים וחצי ולעיר השישית בגודלה בעולם.

האזור כולו שוקק בנייה, ואלפי דירות נבנות בו ללא הרף, בשילוב מרכזי עסקים גדולים במיוחד וכבישים רחבים ומותאמים. במרכז המחוז הקצתה העירייה שטח רחב ידיים למען הקהילה היהודית, ואושרו התוכניות להקמת מרכז יהודי גדול ומיוחד, שיעמוד הכן ליהודי המקום כולו ויהיה חלק ניכר ומרכזי בין שכונות גדולות של מגורים ועסקים מסביב.

את האירוע הנחה וניהל בכשרון וברגש רב, רבה של המחוז השליח הרב ישראל אריה לייב לאזאר, המתגורר במקום מספר שנים עם משפחתו, ועומד בראש הקהילה היהודית ובית הכנסת הפעיל עם תפילות, שיעורים תורה וחסידות ופעילות רבה עם הנוער והילדים.

הרב הצעיר הזמין את אביו, הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, לשאת דברי ברכה ולהיות הראשון מבין מניחי אבן הפינה, לקראת הקמת הפרויקט השאפתני, מתוך אמונה שבורא עולם בקניין ישלים במהרה זה הבניין ויתגדל ויתקדש שם שמים ברבים.

המעמד היה חלק משרשרת אירועים שחוותה הקהילה באותו יום, החל מחגיגת ה'אפשענריש' לבן המרא דאתרא הרב ישראל, ועד תחילת כתיבת ספר תורה לזכות יהודי האזור.

באירועים נטלו חלק נציגים בכירים של הממשל, נשיא איגוד הקהילות ברוסיה הרב אלכסנדר ברדה, חמיו של הרב הצעיר - הרה"ח ר' געצל איצינגר מנכדי וראשי קהילת ליובאוויטש בעיר לונדון, רבנים, אנשי ציבור, ידידים ותומכים רבים שהבטיחו את תמיכתם בהקמת המקום.

אירוע זה היה גם פתיחת אירועי חודשי החורף, המתעתדים בע"ה להיות גדושים במעמדים תורניים רבים, שיעידו על התפתחותה הגדולה והמשמעותית של יהדות רוסיה לאורכה ולרוחבה, למען כלל יהודיה הרבים, בכל התחומים של החיים היהודיים של מאות אלפי תושביה.