שמעון אלקבץ, אביה של סיוון ז"ל שנרצחה יחד עם בן זוגה בשבעה באוקטובר בכפר עזה, קורא לחדול מההפגנות כיכר החטופים הנמשכות גם בימים אלה, לאחר השבת החטופים החיים וחלק מהחללים. למשפחות החטופים הוא ממליץ לחבק את משפחות נרצחי המחבלים ששוחררו.
בראיון לערוץ 7 אומר אלקבץ כי הגיע הזמן לשינוי לאחר שהדרישה 'עכשיו את כולם' התגשמה, "אחרי שובם של עשרים החטופים החיים, מה שאפילו בדמיונות הפרועים ביותר והחלומות הגדולים שלנו לא חשבנו שיקרה, בוודאי לא כולם ביחד".
מאחר ו"העכשיו הזה הגיע והחטופים החיים חזרו למשפחותיהם, לריפוי, להחלמה ולשקט, זה הזמן לפנות בקריאה למטה המשפחות של החטופים שעשה עבודה חשובה מאוד, לשנות את שם המטה ל'מטה החטופים החללים' כי זו המשימה שנשארה לנו, ובהזדמנות זו אני מציע לצמצם עלויות ולנתב את הכספים הגדולים שיש להם לפעולות אחרות חוץ מהפגנות בכל מוצאי שבת. המשימה הקדושה היא להחזיר את החללים הקדושים שנותרו מעבר לגדר, להשיב אותם למשפחות ולקבר ישראל".
אלקבץ מדגיש כי אכן הערך שנותר הוא השבת החללים החטופים ולשם כך נכון לצאת מהבית ולהפגין כחלק מערכי היסוד של מדינה דמוקרטית. "פניתי למשפחות החטופים, גם מהעסקאות הקודמות, לעשות מעשה, ללכת למשפחות קורבנות הרצח והטרור, יש הרבה משפחות כאלה, מעל 250 משפחות רק מהעסקה האחרונה, שהיקרים שלהם נרצחו בידי המחבלים המתועבים הללו ששוחררו כדי שהחטופים יהיו בבתים, וכעת הגיע הזמן לעשות מעשה ללכת למשפחות הללו לחבק אותן, גם אם לא לבקש סליחה, לחבק ולומר תודה. זה המעט שנותר לעשות".
"נפגשתי עם כמה מהמשפחות האלה", מספר אלקבץ, "והכאב הוא אותו כאב ועוצמת החוסר והגעגוע חזקים גם אם עברו 10 שנים ויותר. אז יתכבדו המשפחות ואני לא אומר זאת כטענה או התרסה, אלא בהינתן זה שהילדים שלכם חזרו הביתה חבקו את המשפחות שרוצחי ילדיהם יצאו החוצה וגם הם חזרו לבתים שלהם כאשר משפחות הנרצחים נותרו עם השכול והאבדן הגדול". בנוסף לזאת, שב אלקבץ ואומר: "אולי גם הגיע הזמן לשחרר את כיכר החטופים מסיפור ה'כאן ועכשיו' ולאפשר הפגנות אחרות, תמיכה הזדהות וחיבוק, הפגנות שמביעות תמיכה גם בעשרים אלף הפצועים שלנו, אולי שבכיכר יחבקו ויתנו כמה דקות דומיה לנופלים ולנרצחים. צריך לשנות את הראש. אנחנו כבר במקום אחר".
לשאלתנו אם לא יקבל טענה לפיה כל עוד לא הגיע אחרון החטופים החללים ההפגנות נמשכות, וכשיגיע האחרון יתקפלו המפגינים וישובו לביתם, מעיר שמעון אלקבץ ואומר כי יש לו "חשש גדול מאוד שחלקם לא ילכו הביתה. לא כל מי שנמצא בכיכר החטופים מדבר ודיבר רק על החטופים. ראינו שם גם שלטים בעד הילדים העזתים, נגד הממשלה ובעד הפסקת המלחמה. אנשים החליפו חולצות לפי הנסיבות. אני אומר 'די', החטופים חזרו הביתה, תנו לעם הזה את השקט. את הזעקה על החללים תשמיעו, אבל בצורה מאופקת ואחרת. השתנו הנסיבות. הטרקטורים של צה"ל ושל המצרים עסוקים בחיפוש שרידי החללים".
בדבריו חוזר אלקבץ לדברים שאמר כבר בעבר אודות רצינות וכנות כוונותיהם של הממשלה ושל העומד בראשה בדבר השאיפה להשבת החטופים, כפי שניתן לראות עם הכנסת הטרקטורים המצריים וצוותי החיפוש. לדבריו "מי שחשוב שיש מישהו במנהיגות הצבאית או הפוליטית שלא רצה בהחזרת חטופינו עד האחרון שבהם, זה יותר מרשעות לומר את זה. אפשר להיות חלוקים על הדרך, אבל אנחנו חלק מהעם היהודי ומהדבר הגדול פי כמה שקרה כאן. מאז השואה לא חווינו טבח בהיקפים גדולים שכאלה, טבח שנעשה רק בגלל שאנחנו יהודים. לא בגלל שאנחנו ישראלים".
ואולי דרישתם של המפגינים שנותרים בכיכר היא ועדת החקירה הממלכתית, ומשום כך הם נותרים בכיכר? "גם אם רוצים ועדת חקירה ממלכתית, זה בסדר. מותר לרצות ולהפגין. חופש הביטוי וההפגנה הם ערכים נעלים אצלנו. כאב שכול שטבחו בבתו, סיוון, ובבן זוגה, נאור, אני אומר שאף אחד לא יישם את המלצות ועדת אגרנט שבדקה את מחדל מלחמת יום כיפורים, ואף אחד לא יישם את ועדת וינוגרד לחקר מחדל מלחמת לבנון. קחו את ההמלצות של שתי הועדות הללו, תעשו שילוב והתאמות והעניין הוא היישום של המלצות הועדה ולא לחפש עריפת ראשים. חלק גדול מהמנהיגות הצבאית הלך הביתה, אחרי שבשבת השבעה באוקטובר צעקנו איפה הצבא איפה הצבא. רוצים לקבל תשובות ונעשה זאת, זו יכולה להיות כל ועדה שתוקם בהסכמה, לא באופן שבו חצי מהעם יחשוב שהועדה הוקמה על ידי נשיא בית המשפט העליון שלא זוכה לאמון של חצי מהעם".
אלקבץ קורא לראש הממשלה וליו"ר האופוזיציה להתכנס יחד עם נציג חרדי או ציוני דתי ולסכם על הוועדה וחבריה. בדבריו הוא מביע שכנוע עמוק שבחברה הישראלית ניתן למצוא עשרה, חמישה או שלושה אישים שיהיו מוסכמים על החברה כולה ואת השמות הללו להגיש לשופטים עמית או סולברג. "אם זה לא יהיה בהסכמה, דינה יהיה פח האשפה של ההיסטוריה כמו שהיה עם אגרנט ווינוגרד".