יוסי שרעבי הובא למנוחות: "הלב שלנו שבור, אבל הראש מורם"

מאות ליוו היום (שני) למנוחות את יוסי שרעבי הי"ד, שנחטף על ידי ארגון הטרור חמאס ביום שבת ה-7 באוקטובר וגופתו הושבה לישראל לפני כשבועיים.

בהלוויה השתתף נשיא המדינה, יצחק הרצוג, לצד בני משפחתו של שרעבי, רעייתו נירה, בנותיו, ובן זוגה של יובל בתו - אופיר אנגל, שהיה עמו בשבי ושוחרר.

אלמנתו של יוסי, נירה, ספדה: "אני עומדת היום במקום שמתחיל מהסוף. שנתיים שאני לא נושמת. שנתיים שאני זועקת בתוך הלב פנימה ושואלת למה? כואבת אותך. כאב של מלאכים. באיזה עולם בנות צריכות לקבור את אביהן מוקדם כל כך? באיזה עולם אמא צריכה לקבור את בנה? באיזה עולם אישה צריכה לקבור את אהוב ליבה כשעוד נשאר כל כך הרבה להספיק?"

"היית לנו מגן אנושי. לקחת על עצמך את כל מה שלא יכולתי. והיום אני לוקחת, ואתה חסר לי כל כך. נתת לי את החיים… הצלת אותי, הצלת את הלב שלי. כבר שנתיים שאני פוחדת ללכת לישון, כי אתה לא שם- ואם יקרה לי משהו?"

היא סיימה ואמרה: "אני גם יודעת שאתה מסתכל עלינו ושומר עלינו מלמעלה. אשא עיני אל ההרים - מאין יבוא עזרי? אני סומכת עליך, שכמו שהיה תמיד, עזרי יבוא ממך. תהיה מנוחתך עדן איש אהוב שלי. אוהבת לתמיד, בייב שלך".

יובל שרעבי, בתו של יוסי, ספדה: "אחרי שנתיים זו הפעם הראשונה שאני באמת מצליחה לנשום. אתה סוף סוף חזרת הביתה. לא בדרך שבה רציתי שתחזור אליי, אבל לפחות עכשיו תוכל לנוח ולהתחבר לשלווה שתמיד הייתה בך".

"מכאיב לי כל כך שאתה לא תהיה פה כדי ללוות אותי לחופה, לראות אותי שמחה ומאושרת, אתה לא תזכה להיות סבא ולראות את הנכדים שיהיו לך. ובכל זאת אני נאחזת בדבר אחד, גם אם הוא הכי קטן: שבשבי עם אופיר ועמית, המחבל בא ושאל אותך אם אתה מאשר שאני ואופיר נתחתן, ואמרת כן. אז אבא, כשאני אתחתן עם אופיר אני אעשה את זה בלב שקט כי אני יודעת שיש את האישור שלך, וזה מה שחשוב לי יותר מהכל".

לסיום אמרה: "רק אפשר שתבטיח לי משהו אחד? תוכל לשמור עלינו וללוות אותי לכל מקום שאלך? כי אני לא יכולה להמשיך בלעדיך, אני צריכה אותך, גם אם זה רק במחשבות. אני אוהבת אותך אבא שלי".

אופיר, בתו של יוסי, ספדה: "כל כך קשה פה אבא. אני רוצה שתחזור אליי לחבק אותי. אני חולמת על עוד חיבוק קטן. על עוד מבט שאומר לי שיהיה בסדר, שתחבק אותי כשקשה, שיהיה למי לברוח כשאני מפחדת, אבל איבדתי את זה. אין לי אותך ואף אחד לא יוכל לתפוס את מקומך".

"בטוחה ששם למעלה יש מי שמחכה לך, תמסור דרישת שלום לליאן נויה ויהל, לעידני, לעידו תהל וכרמל, שכל-כך חסרים פה. עכשיו תנוח, נהיה קרובות ונשמור עליך טוב יותר, אני מצטערת שלא הצלחנו להציל אותך".

שורד השבי אופיר אנגל, בן זוגה של יובל, ספד: "בחודשיים שהיינו ביחד, סגורים בחדר קטן, רעבים, מפחדים - דאגת לי. חלקת איתי את האוכל המועט שהיה לנו שם, כדי שנהיה פחות רעבים. דיברנו על הבנות בדאגה ובפחד גדול כי לא ידענו מה קרה להן. דיברת על הים, כמה אתה אוהב אותו, כמה אתה מתגעגע אליו, כמה אתה רוצה כבר לחזור ולגלוש. השיחות האלה, גם בתוך האימה, היו מלאות באהבה ובדאגה שלך אליהן".

הוא סיפר: "ביום ההוא, כשבאו המחבלים וביקשו מאיתנו לכתוב מכתב פרידה למשפחות, כי מחר יהרגו אותנו, לא הספקתי לראות את המכתב שכתבת. אני כל כך מצטער על המילים שלא קראתי, שאני לא יכול לשתף את נירה ואת הבנות שלך במה שכתבת להן".

"ברגע שהפרידו בינינו, רק חיכיתי שתחזור, לא רציתי בדרך הזאת אבל אחרי 700 ימים של המתנה שורפת סגרנו מעגל. יוסי, משהו ממך תמיד יישאר בי".

שורד השבי אלי שרעבי ספד: "אנחנו סוף סוף זוכים לקבור אותך כאן בבית. באדמת בארי. זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר. של מקום לנשום. של מקום לבכות. יוסי, היית יותר מאח, היית עוגן. אדם של לב ענק, של מסירות שקטה, איש משפחה. אבא לשלוש בנות, שתמיד היה שם, עם מילה טובה, עם חיוך, עם לב רחב. לא חיפשת כותרות, רק להיות טוב. והיית טוב, הכי טוב".

הוא הוסיף: "היום אנחנו נפרדים. היום אנחנו אומרים לך תודה. על החיים שהובלת. על הדוגמה שהיית. על האהבה שהשארת בנו, גם כשאתה לא פה. יוסי, אחי היקר, הלב שלנו שבור, אבל הראש מורם. כי זכית להיקבר פה, בארץ שאהבת, בלב הקהילה שלך, בין אנשים שלא שכחו. אנחנו נמשיך, בשמך, בזכרך, בדרכך. ונבטיח שנזכור, שנספר, ושנאהב, בדיוק כמו שאתה אהבת. יהי זכרך ברוך, אחי. נוח על משכבך בשלום".

נשיא המדינה ספד לשרעבי במילים נרגשות: "במעמד הכואב והמייסר הזה, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל והעם כולו, אני מבקש - ממך יוסי, מכם משפחת שרעבי ומקיבוץ בארי כולו - סליחה ומחילה. סליחה יוסי שלא הצלנו אותך ושלא השבנו אותך קודם. סליחה שלא הצלחנו להגן עליכם באותו יום ארור. סליחה שלא עמדנו כאן לצידכם - אל מול מפלצות האדם. סליחה שלקח כל כך הרבה זמן להשיב את יוסי לנוף מולדתו".

בהמשך נאומו התייחס הרצוג לזוועות שחוו תושבי הדרום באותו יום, ולתעצומות הנפש שמפגינה הקהילה בבארי: "אסון נורא אירע לנו. לא אסון שנגרם על ידי כוח טבע, או תופעה בעולם. ידי אדם עוללו לנו את האסון הזה, ידי מפלצות אדם, שבבוקר אחד באוקטובר, לפני שנתיים ימים, באכזריות, ללא רחם טבחו, שרפו, חמסו, עינו, חטפו והפכו עלינו את עולמנו. אבל מול החושך הזה, בעוצמה שאין לה גבול התגלו לנו אינספור מאורות זורחים. הם התגלו כאן - בקיבוץ בארי - קיבוץ שאת חבריו תמיד הערצתי, כי ראיתי ועודני רואה בהם - בכם - שליחים של רעיון ענק - של התיישבות, של שוויון וצדק, של ציונות".

"כן, יקירותיי ויקיריי, בנות ובני בארי - העמידה הנחושה שלכם, הערכים שלכם, המסע המרשים לריפוי ולשיקום, הרוח המפעמת - הם מגדלור של ממש עבורנו, ובמידה רבה - עבור האנושות כולה. ברגע הכואב הזה, אני אומר - בשם מדינת ישראל כולה: תודה לכם ותודה עליכם".

בהתייחסו למשפחת שרעבי, אמר הרצוג: ."משפחת שרעבי - השורשית, הערכית, שעלתה מתימן ברגש ציוני מפעם - הפכה לסמל לאומי וכלל-עולמי. אבל גם לפני הסמל הייתה שם משפחה: ההורים של יוסי האהוב, וילדיהם - שלושה בנים ושתי בנות, שבנו יחד סיפור של אהבה, של חיבור, של עזרה הדדית. אלי, שיחד עם יוסי קבע את ביתו כאן בבארי; ויצא מן הגיהנום כשהוא נושא בליבו צלקת שאין לה מרפא, אבל גם אמונה שאין לה שיעור, וסיפור שמכה גלים בכל העולם. שרון, שנלחם בעוז, בעקשנות ובאמונה, כדי להשיב את אחיו הביתה, לא רק למען משפחתו, אלא למען כולנו. אסנת והילה, שנאבקו וזעקו, עם לב פתוח ודואב; והיו עוגן של אהבה, של נוכחות ושל נחמה. ויוסי, שבנה עם נירה בית לתפארת, משפחה מקסימה. שבלכתו משאיר אחריו נר שדולק בליבנו כולנו".

לדבריו, "האור הטוב של יוסי, הגבורה והאצילות שבו, החום והמתיקות יישארו איתנו תמיד; ובכוחם, וברוחם, נמשיך לתקן, לבנות מחדש, להרבות אור ולדבוק בכל כוחנו בחיים מכאן נזעק להשבת כולם, כל החטופים החללים לקבר ישראל ונתפלל ונייחל לימים שהשקט, השלווה והתקווה יחזרו לכאן, לבארי ולכל העוטף".