1. שיח של חרשים - העולם הדתי הוא רווי תת מגזרים, עם בורות וניכור אדירים ביניהם. בהחלט נפוץ, שמישהו בחסידות אחת לעולם לא יפתח ספר של אדמו"ר מחסידות אחרת.
קל וחומר בין העולם החרדי לעולם הדתי-לאומי. מדובר בשיח חרשים מוחלט: המושגים, הטענות, המקורות - כולם לא מוכרים. מי שחושב שכתיבת פוסט בפייסבוק לרב חרדי (או לאמא חרדית) יביא אותו לגייס מחר את הבן הוא תמים לחלוטין.
מי שחושב שלשלוח קישור משיעור של הרב עובדיה לחסיד ברסלב, ימנע ממנו לטוס לאומן בראש השנה - הוא תמים באותה מידה. מדובר בבזבוז אנרגיה מוחלט במקרה הטוב, ובליבוי הניכור - במקרה הרע.
2. פגישה של עיוורים - אי לכך, בהרבה חלקים בעולם הדתי שבוחנים מיהו רב רק בקנה מידה מסוים, המוכר להם. חלקם מעריכים רב רק אם הוא מבין בלמדנות, אחרים מעריכים רב רק אם הוא עוסק בפסיקת הלכה, יש שמעריכים רב רק אם הוא מהחסידות שלהם.
כשהם אומרים שמישהו "הוא לא רב" הם באמת מתכוונים לזה כי אין להם שום פרמטר לבחון אותו במושגים שלהם.
מי שחושב שראש ישיבה חרדי ייפגש ויראה בהתפעלות רב שחיבוריו עוסקים בפרשנות תנ"ך והוא לבוש בחולצה קצרה - לא יכול להבין את העניין.
3. דיבור של אילמים - הסגנון. טוב, נאמר משהו על הסגנון. הרב עובדיה היה איש חם - הוא ידע לבכות ולהתפרק מול ילדה קטנה, הוא ידע גם לכנות במילות גנאי ולכעוס על רב בן חמישים.
חכם ספרדי, בוער ולוהט, רגיש במלא מובן המילה, עם כל המנעד. לא כולם יודעו לרשת או לקחת את כל החבילה הזו. ואז נותר רק הסגנון המשתלח. כשהמתח גואה, והדיון לא ענייני - נותר רק להשתמש באיומים וכינויי גנאי. כבר אין דיון פורה, רק חילופי מהלומות שלרוב נאמרות כאשר הצד השני לא קיים, כמו אילם שרק מרים ידיים בצורה נואשת.
4. ריח של תורה - אז מה נאמר? נחרים את הספרים? נבזה את הרבנים?. אפשר בהחלט, אבל אם מתחילים - לא נסיים לעולם. אם הייתי מדיר את כל הרבנים הלא ציוניים מהספרייה, הייתי מוציא את ה"חזון איש", רבנים מבית בריסק, ה"אור לציון" וחלק נכבד מאדמו"רי חב"ד.
מדובר באובדן אדיר של תורות גדולות וחשובות, רק בגלל עמדה נפשית מסוימת בסוגיה אחת - חשובה ככל שתהיה. אגב, מי שמחרים - שלא יכעס על הוצאת ספרי הרב קוק מספריות בתי המדרש או העלמת ספרי הרב מלמד מבתי הכנסת. הוא גוזר על עצמו להשתבלל בתוך עולם חדגווני עם ניחוחות מצומצמים.
5. לטעום מהטוב - אז מה עושים? פשוט מתעלמים. כן, בוחרים להתעלות מהשיח הזה ופשוט לעשות טוב - ללמוד, ללמד, לחשוב, לפעול. ולבחור להתמקד בדמויות שעשו כן. יש המון המון רבנים שהתעלו מכל המפלגות הללו, שלמדו את כולם, שכיבדו את כולם, שהנחילו תורה בישראל.
יש מאות ראשונים לציון ורבני ערים שבקושי שמעתם עליהם, שמחזקים בדיוק את הערכים שחסרים בדיונים הללו, יש להם עשרות ספרים ומכתבים, פסקים ותלמידים. כדאי לטעום בעיקר מהם, דומה שזה הדבר היחיד שיקדם משהו בדיון. הם יעשירו את הדיון, הם יקטינו את מקומו של הכאב, הם ידגישו את הדבר הכי חשוב בעולם הדתי - את אלוהים בכבודו ובעצמו.