שורד השבי יוסף חיים אוחנה, ששוחרר לפני שבועיים משבי חמאס, מספר לראשונה בראיון לחדשות 12 על הרגעים הקשים ביותר בשבי ועל הדרך בה שכנע את המחבלים פעם אחר פעם להשאיר אותו בחיים.
"במקום הראשון שבו הייתי, פתאום נכנס איזה בן אדם עצבני לחדר, דורך את האקדח, הצמיד לי לראש. 'תגיד כמה אנשים הרגת, עכשיו אני הורג אותך'. אני אומר לו 'זירו, זירו'. ואז הוא אומר, 'אה, אתה משקר עליי גם' ובא לירות בי. ואז מגיע איזה שייח', מושך לו את היד ואומר לו שלא עכשיו", שיחזר אוחנה.
הוא הוסיף "היו גם פעמים מתוכננות, שממש רצו לייצר לנו חרדה. הושיבו אותנו ואמרו לנו 'המדינה שלכם עשתה ככה וככה, עכשיו אנחנו נוקמים'. נתנו לנו לבחור בין אחד לשני - את מי להרוג, את מי רק לפצוע, עשו עלינו הגרלה".
הוא סיפר על החשש מהתעללות המחבלים. "פעם אחת הם באו, בירכנו אותם לשלום, ופתאום הם התחילו להרביץ לנו. קיבלו פקודה - הם מתחילים להכניס לנו מכות. העמידו אותנו על הקיר בצד אחד, פשוט מורידים לנו את החולצה ומרביצים. מאז, היינו קוראים לזה 'פנסים באים'. וכל פעם שראינו פנסים - התקף חרדה. אף אחד לא יודע איפה לעשות, 'אני אעמוד?', 'אני אשב?' 'מי יהיה הראשון שחוטף?'. רוצים לרוץ כמה שיותר פנימה, אבל אז מבינים שזה זה יראה לא טוב ושאנחנו צריכים להתפרש על כל החדר. היינו מעדיפים שלא יבואו שבוע, שבועיים, חודש, שישאירו אותנו לבד".
אוחנה סיפר שכשנדרש לשכנע את המחבלים למה לא כדאי היה להם להרוג אותו, הוא ניסה לדבר אל ההיגיון שלהם. "באותו שלב כבר הכרתי אותם וידעתי מה חשוב להם, למה הם חטפו אותי ועצם זה שאני חטוף אני 'קלף חשוב'. אמרתי לו, 'מה, עכשיו תנקום בי כדי שהאזרחים שלכם יהיו מרוצים, אבל מה עם האסירים שמחכים להשתחרר תמורתי מהכלא, לצאת ולראות את המשפחה שלהם? אם אני מת ישתחררו פחות אסירים'".