חבר הקבינט ושר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן, מתארח באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7, ומספר את סיפורו האישי שהביא אותו מפחד יומיומי בדירת עמידר בחולון לשולחן מקבלי ההחלטות בממשלה ובקבינט.

הוא נזכר ברגע מכונן מנעוריו, בתקופת גל העלייה הגדול מברית המועצות בשנות ה-90. "דיברו בחדשות שיש אפשרות שייקחו לנו את הדירה, שהייתה דירת שיכון של פחות מ-50 מטר, או שאפילו יכניסו עוד משפחה שתגור יחד איתנו. אני זוכר, כשהייתי בערך בגיל 14, שאימא שלי הצליחה לקנות את הדירה של עמידר והרגשנו כמו מישהו שקנה את בית חלומותיו.

הזיכרון הזה הניע אותו לפעולה כשהפך לחבר כנסת. "החוק הראשון שהעברתי היה החוק שיאפשר הקלות לדיירי הדיור הציבורי. בזכות אותו חוק, אלפי משפחות קנו את דירה".

הדמות המרכזית בסיפורו היא אימו, שעבדה קשה כדי לאפשר לו להצליח, לאחר שאביו נפטר ממחלה בגיל 43. "אמא שלי תמיד האמינה בי, תמיד אמרה לי, 'אתה תעשה ואתה יכול ואתה תגיע ואני מאמינה בך', ולא רק זה, גם עבדה מאוד קשה לפרנס את המשפחה, אז לא יכולתי לאכזב אותה. ראיתי כמה היא עובדת קשה, כמה היא מחסירה מעצמה על מנת שאני אצליח. מי שמכיר אותי יודע שבכל יום שישי ובכל אירוע אמא שלי תמיד איתי. אחת הסיבות שנשארתי לגור בחולון עד היום היא אימי".

החיבור למשפחה ולמסורת הוא ערך עליון עבורו, ובמיוחד שמירת השבת. "יש כל כך הרבה חוכמה ביהדות. כשהייתי אחראי על ההייטק במדינת ישראל בתור שר הכלכלה, שאלו אותי, 'מה המצאה היהודית הטובה ביותר?' אמרתי, 'השבת'".

הוא מספר כיצד הקפיד על כך גם בתפקידו התובעני כשר החוץ. "אני חושב שלא היה שר חוץ שבשנה אחת הספיק להיות ב-37 מדינות, אמרתי, 'אין לי בעיה לטובת המדינה, לטוס, לחרוש את העולם, לייצג את המדינה. אבל מהשישי, שתיים בצהריים, אני במנוחה'". הפעם היחידה שוויתר הייתה בנסיעה לאו"ם עם ראש הממשלה. השבת, עבורו, היא מקור כוח: "הזמן עם המשפחה, האפשרות לצבור כוח, לנוח פיזית ונפשית ולראות את הילדים".

עם זאת, הוא מודה שהחיים הציבוריים גובים מחיר משפחתי כבד. "לפני מספר שנים אחת הבנות אמרה לי 'אבא, אנחנו רואים אותך פחות'. הרגשתי כאילו הוציאו לי כרטיס צהוב. אחרי יומיים אמרתי לה שאני שוקל להתפטר והיא ביקשה שלא אעשה את זה".

לצד המחיר האישי, כהן מתאר סיפוק גדול מהיכולת להשפיע על החלטות היסטוריות, במיוחד בקבינט המלחמה. "ההחלטה לצאת לתקיפה באיראן, לדוגמה, היא כזו שידברו עליה עוד מאוד שנים. מדינת ישראל פעלה בתעוזה שמעצמות אחרות לא פעלו בעבר.

אחד הדברים גם המשמעותיים והמרגשים שהיה באותה החלטה, היה לשמוע את מזכיר הממשלה יוסי פוקס מיד לאחר ההצבעה קורא תפילה לשלום חיילי צה"ל".

כשנשאל על שאיפותיו לעתיד, כהן מבהיר שאינו מעוניין לחזור לתפקידים קודמים. "אני לא חוזר לתפקיד שבו הייתי. אתה מסיים תפקיד, אתה עושה בו הכי טוב, תעבור לדבר הבא". הוא מסמן את היעד הבא בבירור: "קודם כל, לדעתי אחרי נתניהו, השמיים הם הגבול. אבל אני רוצה ללכת למשרד האוצר. למרות שמדובר בתפקיד שהוא גיהנום פוליטי. אני לא עושה את החשבונות הפוליטיים. אני רוצה להשפיע, לצמצם פערים חברתיים, לתת לכל אחד הזדמנות שווה".

השר כהן מסכם בנימה אופטימית, אך לא לפני שהוא מפנה ביקורת כלפי גורמי האופוזיציה והתקשורת. הוא רומז כי הרדיפה הפוליטית היא שגרמה ככל הנראה להתפטרותו של השר רון דרמר: "אני הבנתי שלא היה לו קל מבחינה משפחתית עם כל אותה רדיפה לא מוצדקת שהייתה כלפיו". על האתגרים הגדולים של ישראל, הוא מונה את הביטחון מול איראן, הטיפול ביוקר המחיה, ואת סוגיית גיוס החרדים: "בהחלט נצטרך לוודא שאחינו החרדים, כל מי שתורתו אינה אומנותו, מתגייס". לבסוף, הוא תוקף את התקשורת הממוסדת:

"מרבית התקשורת המסורתית הקונבנציונלית לא מדברת על העוצמה של העם הזה, על מה שהחיילים עשו, על מה שהחיילים הקריבו". הוא משבח את מאות ארגוני המתנדבים שפעלו ללא כוונות פוליטיות. "ראיתי את העוצמה של החיילים, ראיתי את עם ישראל פותח את ליבו ופותח את כיסו, וראיתי את ההתגייסות, ולכן האם אני אופטימי? התשובה היא כן".