עבור ליאור אלימלך, עולם הבידור והבמה לא היה רק בחירה מקצועית, אלא מציאות חיים. כמי שגדל בצל דמות דומיננטית של אב שהוא איש בידור בכל רמ"ח אבריו, המסלול היה כמעט ידוע מראש.
בראיון באולפן ערוץ 7 הוא מספר כי דמותו של האב הייתה מרכזית בעיצוב זהותו. "אבא הוא סטנדאפיסט מלידה, מנהל צוותי בידור. זה היה בעורקים שלנו. אבא היה דמות לחיקוי. תמיד רציתי להיות כמוהו, לעשות כמוהו הכול. כשניסיתי, זה בא לי באופן טבעי".
המסלול הטבעי הוביל אותו, אחרי השירות הצבאי, לצוות בידור במלון בטבריה. "באנו ממשפחה של סטנדאפ, אבל כשאתה בא לבידור, אומרים לך גם לרקוד - ואני לא ידעתי. אז לימדו אותי. רציתי להיות הכי טוב. עבדנו כל יום - כל היום".
בתקופה הזו החל להתעורר בו קול פנימי ושם גם התחיל מסע התשובה שלו. "התחלתי להתחזק תוך כדי תנועה אבל עדיין נאלצתי לעבוד בשבת. זה אכל אותי. בפעם הראשונה שמתי ציצית ביום כיפור. דחפתי אותה כל כך עמוק במכנסיים מהפחד שהחבר'ה לא יראו שיש לי ציצית ולא יגידו שהשתגעתי".
לאחר מכן חזר לעיר נעוריו אילת אבל שם כבר הרגיש לא שייך לתחום. הוא ניסה לעבוד במקצועות אחרים - אך לא הצליח. "אחד המנהלים שפיטר אותי עשה איתי טובה גדולה, כי לאחר מכן הגיע אביהוא, השותף שלי היום, ולקח אותי פיזית מאילת למגדל ואני חייב לו את החיים שלי. גרתי אצל ההורים שלו".
במגדל, הוא נאלץ להמציא את עצמו מחדש, הפעם כאיש בידור בעולם הדתי - עולם עם חוקים, קודים ורגישויות משלו. "התחלנו לעשות מוזיקה, שהיא שונה בעולם הדתי, ויש כמובן את ההפרדה. אתה מבין שיש כל מיני סוגים של דתיים".
הוא למד את הכללים החדשים, שהצריכו איפוק רב יותר. "אתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה במיקרופון. אין יותר להגיד סלנגים, זה יותר מכובד. בכל זאת מצאתי את נקודת החיבור והדרך לשבור את הקירות".
השאיפה "לשבור את הקירות" הובילה את אלימלך למחוזות עמוקים אף יותר. העיסוק בבידור הפך לכלי עבור שליחות גדולה יותר - עבודה עם בני נוער. הוא מצא שהסיפור האישי שלו והמסע שעבר, הוא כלי חזק מאוד. "בני נוער יכולים לדבר עם רב, אבל פתאום בא מישהו ומדבר איתם בגובה העיניים. היה נער שאמר לי 'אם לא הייתי בשיעור שלך - הייתי כבר בדרך לזרוק הכל'.
במקביל, פעל גם בקרב אסירים בכלא, כדי לחזק אותם ו"לגעת בנשמות", כלשונו. "הגעתי פעם אחת עם שותף לאירוע בבית הכלא והרב של המקום ביקש ממני ללמד. הוא ביקש ממני בכל זאת ללמד. זה נמשך שש שנים והיה קשה אך מספק. אתה יכול לעשות המון דברים וממש להציל נפשות. תוך כדי זה אתה מבין את חצי הכוס המלאה שלך".
כיום, ליאור אלימלך רואה את כל התחנות שעבר כחלק משליחות אחת גדולה. "השאיפה היא להמשיך להפיץ את האור של הקב"ה בעולם. דרך מוסיקה, מדיה, שיעורים לנוער, למבוגרים. הרצון היא לא רק לדעת משהו ולשמור בבטן אלא להעביר את זה הלאה".